מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי חנה על שם סבתא שלי שקראו לה חנה.

נולדתי בישראל בבית החולים בחדרה.

גדלתי בבית פרטי בשכונת רמת אפרים בנתניה. גרנו בבית עם 3 חדרים כאשר הוריי היו בחדר אחד, סבא וסבתא שלי בחדר השני, ואני ואחותי הגדולה בחדר השלישי שהיה גם הסלון. בנוסף היה חדר כניסה גדול (הול), 3 מרפסות, מטבח וחדר אוכל. מסביב הייתה חצר גדולה שבה היה גם מחסן. היתה גם מקלחת, אמבטיה ושירותים נפרדים.

שיחקנו בחצר וגם ברחוב. השכונה הייתה בעלת בתים פרטיים צמודי קרקע. הרחוב היה עם שדרת עצים באמצע…

היה ים ונסענו אליו באוטובוס ולפעמים הלכנו ברגל.

בית הכנסת היה באותו הרחוב, כ- 4 בתים מהבית שלנו. לאמי קראו הינדה ולאבי קראו גד. לאחותי קראו עדינה. אמי היתה נמוכה ושמנמנה, שיערה שטני. אבי היה בגובה בינוני עם שיער שחור …

אמי הייתה עקרת בית ואבי היה בתחילת דרכו פועל בניין ולאחר מכן, היה אופה במאפייה.

אח של אמי נרצח בשואה ואמי נשארה בודדה. לאבי היו 9 אחים ו- 5 מהם נרצחו בשואה.

ביום יום, אכלנו עוף עם תפוחי אדמה ובשבתות מרק עוף…

גרנו בשכונה מסורתית. מקום המפגש של היהודים היה בית הכנסת. את הקניות עשינו במכולת השכונתית ואת החלב קנינו ממחלק החלב, קרח ממחלק הקרח. קנינו ….., חלב, ביצים, תפוחי אדמה, גבינה וירקות. הפירות גדלו בחצר.

החברים שלי היו בעיקר מהשכונה ומהכיתה. משחקי הילדות שהיו לנו הם: קלאס, חמש אבנים, גומי, מורה ותלמידים, חנות מכולת, בית מרקחת. בשעות הפנאי בעיקר שיחקתי עם חברות וקראתי ספרים.

שם בית הספר היה "שורשים", מקצועות הלימוד שלמדנו היו: תורה, חשבון, עברית, אנגלית, מולדת, התעמלות וטבע.

הילדים נאלצו להתייחס למורים בכבוד, פנינו אליהם בשם "המורה" ולא בשמם הפרטי. המשמעת הייתה חזקה והעונשים היו: לעמוד בפינה, לרשום במחברת את אותם פתגמים במספר רב של פעמים. התלבושת האחידה הייתה חולצה בצבע תכלת וסמל בית הספר ולספורט חולצה בצבע כחול כהה.

היו טיולים שנתיים ופגישות כיתה בימי שישי אחר הצהריים. המורה שאני זוכרת במיוחד היא רבקה שהייתה המחנכת בכיתה א'-ב' ומרה נוספת בכיתה ה', שהייתה המחנכת, אך הייתה גם רקדנית בלהקת כרמון. אהבתי את מקצוע הלימוד עברית ולא אהבתי את מקצוע הלימוד חשבון.

בבית הספר לא היה חדר אוכל. המאכל האהוב עליי היה צ'יפס ובביתי היו ממתקים.

המוסיקה הנהוגה אז הייתה: סלואו, פסדובלה, טוויסט, שירים עבריים, ריקודים סלונים וריקודי עם. הזמרים היו: אריק איינשטיין, יהורם גאון, אלוויס פרסלי, קליף ריצ'רד, טום ג'ונס ופול אנקה. אהבתי במיוחד ריקודי עם. נהגנו לרקוד בתנועות נוער.

נהגנו לטייל בגן המלך ולאורך רחוב הרצל, נהגנו לשבת על מעקות הבטיחות ולאכול גלידה, פלאפל ולפצח גרעינים.

אמצעי התקשורת העיקריים היו: בטלפון ופנים מול פנים.

הקשר ביני לבין אריה נרקם בכך שלבת של השכנים, שהייתה חברה שלי, היה חבר מחייל הים, לאותו חבר היה חבר ושמו אריה והם הכירו בנינו.

אופי היחסים בין הילדים וההורים היה יחס של כבוד כלפי ההורים והיינו צריכים לבקש רשות לצאת והיתה שעת חזרה. בתקופה אז, בשביל לחזר היו שולחים מכתבים, מביאים פרחים ועוד. סוגי האינטימיות היו: נשיקות, חיבוקים והליכה יד ביד.

מאחר והיה כבוד להורים, לא הייתי מספרת להוריי על היחסים האינטימיים שלי, הייתה ביישנות מצד הוריי לגבי חיי האינטימיים והאהבה.

כמשפחה נהגנו לאכול ארוחות משפחתיות בשבתות וחגים, נהגנו לטייל ונהגנו לשחק משחקי קופסה וקלפים.

נולדו לנו שתי בנות: מאיה הבכורה נהייתה רואת חשבון וגיתית רופאת שיניים.

נולדו לנו שני נכדים ושמם תומר וגיל.

בחרתי לספר על בת המצווה שלי:

חגגתי את בת המצווה שלי בחצר הבית, כל חברי הכיתה השתוללו, רקדו, אכלו ושיחקנו משחקי חברה מאחר ואבי היה אופה במאפייה, הוא אפה לי עוגה מיוחדת.

מתנת בת המצווה שלי הייתה שעון יד.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.