מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של חברות אמיצה

אני ודודתי יפה
סבי וסבתי סימי ויצחק
עלייתה של דודה יפה

הדמות שבחרתי להציג היא דודתי, יפה.

דודתי יפה נולדה במרוקו להוריה סימי ויצחק, היא הייתה בתם השלישית.

בחרתי לספר את סיפור עלייתה.

סימי היא סבתי, יצחק הוא סבי. סולטנה וחיים הם חבריהם של המשפחה.

דודתי מספרת שהסיפור התחיל בכך שבמרוקו משפחתה הייתה מאושרת ומעושרת. משפחתה גרה בוילה גדולה ובה משרתים. הכל היה בשפע ובני המשפחה נהנו מאוד מחייהם. לאחר לידתה של דודתי הוריה החליטו לעלות לארץ כי סבא שלי יצחק היה ציוני ורצה לחיות רק בארץ ישראל. הם עלו לארץ בעליה בלתי לגאלית בשנת 1956, זאת בעקבות אותם שליחים שהגיעו למרוקו מישראל במטרה לשכנע את הצעירים לבוא וליישב את הארץ. באותה התקופה היו כנופיות ששמעו על המשפחות שרצו לעלות לארץ, הן שדדו את בתיהן ושרפו להן את הבית, אותם משרתים שחיו בשלום עם היהודים ניסו להגן עליהם ולמנוע זאת, אך ללא הועיל. מבית משפחתה נשארו דברים אחדים ומתוכם הכתובה של סבי וסבתי.

הוריה של אימי עלו לארץ עם שלושת ילדיהם, שני בנים ובת אחת, דודתי יפה. היא הייתה תינוקת, באמצע הדרך, ההנקה של סבתי סימי לא הספיקה והם היו צריכים למצוא דרך אחרת להאכיל אותה. באחת העצירות של הרכבת סבא שלי יצחק ירד מהרכבת להביא חלב, אך בדיוק כשבא לחזור לרכבת, היא התחילה לנסוע. הוא החל לרדוף אחרי הרכבת בעוד החלב בידו, הוא הצליח להיאחז באחד הסולמות של הרכבת ועלה על גגה, באותו זמן סבתי פחדה שאיבדה את בעלה ולא תראה אותו יותר. באותה הרכבת היא פגשה את סולטנה וחיים יחד עם שני ילדיהם והם עודדו אותה. כך נוצרה תחילתה של חברות מופלאה בין המשפחות. הרכבת עצרה בתחנה נוספת ופתאום סבי הופיע מהחלון כשהחלב בידו, סבתי הייתה נרגשת. בדרך לארץ הקשר בין שתי המשפחות התחזק ועד היום דודה שלי ורבקה- בתם של סולטנה וחיים בקשר הדוק. לאחר חודשים של קושי הגיעו העולים לנמל חיפה והמשפחות ביקשו שיביאו אותן לירושלים, הן נכנסו למשאיות והתחילו לנסוע, הם נסעו יום שלם עד שהגיעו בחשכה, אך לא לירושלים. המשאית הובילה אותם לדימונה. שם הם חיו במעין צריפים מחוברים שבזמנו היו חדשים. שתי המשפחות גרו בבתים אחד ליד השני, הפריד ביניהן קיר. במשך השנים סבתא שלי סימי ילדה ילדים נוספים וכבר לא היה מקום בביתם של סבי וסבתי, לעומתם חיים וסולטנה נותרו עם שני ילדיהם בלבד, לכן שתי המשפחות החליטו לשבור את הקיר בין שתי הדירות, וכך הן גרו ביחד במשך יותר מעשר שנים.

כפי שסיפרתי מביתם במרוקו נותרו מספר חפצים ונותרה הכתובה מיום חתונתם של סבי וסבתי.

בביתה של דודתי יפה נמצאת הכתובה החצי שרופה, תלויה על הקיר.

סבתי וסבי, סימי ויצחק, בכל מקרה רצו לעלות לארץ והם לא יכלו לקחת את הבית איתם, לכן אינני חושבת ששריפת הבית היתה קשה עבורם, ממילא את ביתם האמיתי ראו ברוחם רק בארץ ישראל.

תמונה 1

הזוית האישית

סיפורה המיוחד של המשפחה, סופר לסימאי, ע"י דודתה יפה במפגשי הקשר הרב דורי שהתקיימו בבית הספר.

מילון

אהבת הארץ
ביטוי לאהוב את ארץ ישראל

ציטוטים

”"לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"“

הקשר הרב דורי