מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא דבורה, דבי. נולדתי בשנת 1958 בבית חולים "קפלן" שברחובות. גדלתי והתחנכתי בעיר שדרות ואת שירותי הצבאי עשיתי ברפיח…

נישאתי בשנת 1980 ובשנת 1981, בתי לילך נולדה, ומזה 30 שנה אני גרה בתל אביב.

עוד לפני שנולדתי, הוריי נולדו וגרו בקזבלנקה שבמרוקו, וכאשר תכננו לעלות ארצה, הגיעו למרסיי שבצרפת ומשם שטו באונייה לארץ ישראל.

בשנת 1956, הגיעו ארצה והביאו עמם בין היתר את הפרוכת שעברה מסבתי לאמי, וכך אמי שמרה עליה במשך שנים… בכל סעודת שבת, אימי היתה מכסה את חלות השבת עם הפרוכת ומנהג זה הפך למסורת לאורך שנים ועדיין מתקיים.

כאשר אמי נפטרה, לפני 26 שנים, לקחתי את הפרוכת והמשכתי את השושלת, ואדאג שבתי ונכדתי שקד, תמשיך את השושלת וכך הלאה.

אני מחוברת לפרוכת זו כיוון שיש לי זכרונות טובים ממנה והיא מזכירה את האווירה בשבתות בבית הוריי, עם אחיי ואחיותיי ולימים עם אחיינים שלי.

המסר שברצוני להעביר לנכדתי הוא: שהמשכיות כדאי לשמר וזה מעלה זיכרונות במיוחד אם הם טובים.

הזוית האישית

שקד: נהניתי מאוד לעבוד עם סבתא, למדתי המון דברים שלא ידעתי עליה וזו חוויה של פעם בחיים.

סבתא: נהניתי מאד לעבוד עם נכדתי שקד. זהו פרוייקט מבורך. מאוד ממליצה להמשיך את המסורת של הקשר הרב דורי.