מאגר סיפורי מורשת

שמי הילדה גוזלן, נולדתי בפריז בשנת 1952 כבת יחידה וגדלתי בתוך משפחה של ניצולי שואה אשר חלקם איבדו את הקרובים להם באושוויץ וגטו לודג'. גידלו אותי שתי סבתות אשר הייתי כל עולמן. שתיהן איבדו ילדים בזמן המלחמה. ילדותי הייתה שזורה בסיפורי גבורה, אובדן וכאב על ההתמודדות עם מלחמת העולם השנייה והשואה.

גדלתי בבית חילוני כילדה צרפתיה לכל דבר ועניין. הוריי היו בעד אינטגרציה מלאה. נושא הדת והמסורת היהודית לא היו כלל חלק מחיינו. הם שלחו אותי להתחנך בבתי ספר פרטיים של נזירות אשר נחשבו לבתי ספר ברמה גבוהה. הייתי יהודיה אחת בין הרבה נוצריות. תמיד גדלתי בתחושה שאני שונה בנוף. היו מספר רגעים מכוננים בחיי אשר הובילו אותי להחלטה לחיות במדינת ישראל, מדינת היהודים.

סיפור אחד נוגע להוצאתי יחד עם עוד חברה יהודיה, אשר הייתה בחייה עיתונאית מפורסמת, מהכיתה בזמן התפילות שלהם ונעיצת מבטים כאשר היו מספרים את סיפורו של ישו. סיפור נוסף היה כאשר חרטו על שולחני "הילדה היהודיה". עוד סיפור אשר גרם לי להחליט לעלות לארץ היה כאשר בגיל 14 כינו אותי מול כל הכיתה ׳ראש עכבר יהודי מלוכל׳ך, הגבתי בסטירה וסולקתי מבית הספר. ברגע ההוא הבנתי כי לא אהיה אחת מהם.

בגיל 17 זכיתי להכיר בתיכון את בעלי סרג', אשר היה נצר למשפחת רבנים אלג'יראית, ודרכו למדתי את המנהגים היהודים והמסורת היהודית. בגיל 18 באנו לחופשה ובילינו בקיבוץ חוף דור. חוויה זו חיזקה אצלנו את התחושה כי זה המקום בו אנו רוצים לגדל את ילדינו.

בעלי ואני עם הגעתנו לארץ

בשנת 1973 עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הרגשתי כי אני חייבת לתרום ולעזור. נכנסתי לעבוד בהתנדבות בקונסוליה הישראלית בפריז. תפקידי היה לראיין מתנדבים שיגיעו לישראל כדי לעזור בתקופה קשה זו. כמו כן עזרתי בתחום גיוס המשאבים.

כשהייתי בגיל 22 עשינו עליה לארץ ישראל. עזבנו מאחורינו את המשפחות של שנינו ואת פריז היפה, ובאנו שני צעירים להרצליה שהייתה אז רק חולות וים. מאז העיר התפתחה וגם אנחנו גדלנו כמשפחה. הולדנו שלושה ילדים שהפכו אותנו לסבים לשישה נכדים.

הזוית האישית

סבתא: היה לנו ממש כיף ומהנה לעבוד יחד, הרגשתי שהעבודה מחזקת עוד יותר את הקשר בינינו.

היאלי: שמחתי לעבוד עם סבתא ולמדתי על דברים חדשים הקשורים למשפחתי.