מאגר סיפורי מורשת

אושרת אלמקייס נולדה במרוקו ב–1946 והיא הגדולה מבין 12 אחיה ואחיותיה. בילדותה נהגה לעזור בשמירה על אחיה והייתה יד ימינה של אימה. היא הייתה אחראית על ניקיון הביתה ועזרה בבישולים.

לקראת העלייה לארץ אושרת שהתה במחנה המעבר במרסיי במשך 3 חודשים.

אושרת עלתה לארץ בשנת 1956. היא הפליגה ממרסיי לארץ ישראל באוניה שנקראה 'ירושלים'.

אושרת הגיעה למעברה ג' באשקלון שם גרה בצריפים ופחונים ולמדה בבית ספר 'עוזיאל'. בכיתה ה' כעולה חדשה. בזמן מגוריה במעברה היא גרה ללא חשמל ותשתיות. אך בכל זאת שמרה על ילדות שמחה בכך ששיחקה במגוון משחקים שיכלה להרשות לעצמה באותה תקופה לדוגמה: מחניים, שבעה תחנות (דומה לבייסבול שוחק על ידי מקלות ותחנות),חמש אבנים, ודוקים. בלילות אביה היה מספר סיפורי תנ"ך לפני השינה.

אושרת למדה עד ח' . אחרי כיתה ח לא הייתה לאושרת אפשרות ללמוד והיא יצאה לעזור בפרנסה, עבדה כחקלאית (קטיף כותנה, קטיף תפוזים ועוד). בזמנה הפנוי היתה חניכה בצופים.

בגיל  16 התארסה ובגיל 17  התחתנה. בגיל 18  כבר הייתה אמא לבתה הבכורה, זהבה.

בגיל 41 הפכה אושרת לסבתא ועכשיו היא סבתא ל-16 נכדים ו-5 נינים ועוד אחד בדרך.

כבר 30 שנה שאושרת אלמנה. היא גידלה בעצמה את  6 ילדיה. חוותה גם את רגעי השמחה, וגם את רגעי העצב והקושי, ללא בן זוגה, אך עם משפחתה התומכת.

כיום אושרת גרה באשקלון עם משפחתה לאחר כ- 50 שנה שגרה בתל אביב והיא מרוצה ממגוריה בעיר וממשפחתה התומכת.

אושרת לומדת בימים אלה בכיתת הגמלאים במקיף ה' דרכא באשקלון ומאוד נהנית. כמו כן, עובדת בתור משגיחת בחינות במכללת אשקלון ובזמנה הפנוי משגיחה על הנכדים ומבשלת מטעמים בחגים ובשבתות.

הזוית האישית

דן: הכרתי את אושרת כאישה מדהימה ומעניינת אשר אוהבת לחגוג. במהלך המפגש שלי איתה למדתי המון דברים על העדה המרוקאית ועל מאכליה ומנהגיה.