מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה המרגש של אמי אסתר

אסתר בעלה ובתה
אני וה"מנחה הצעירה" שלי
זהו הסיפור על אמי אסתר ועל חייה כילדה של מהגרים מרוסיה לארה"ב

אסתר
הרחבת הקשר הרב דורי
אני רוצה להרחיב את הקשר הרב דורי ולכלול בו את הדור של הסבים הרבים שכבר לא יכולים לייצג את עצמם. אני רוצה לספר על אמא שלי, אסתר. היא נולדה דור ראשון באמריקה להורים שהיגרו מרוסיה. היא גדלה בשכונה של יהודים מהגרים בניו יורק. כולם היו עניים, משפחות עם הרבה ילדים וההורים לא ידעו אנגלית והיה קשה להתפרנס. לא היה להם זמן להתייחס לילדיהם אבל אסתר הייתה עצמאית וידעה למצוא לה עניין. כל יום הייתה יוצאת החוצה לשחק עם ילדי השכונה. אמא שלה אף פעם לא ידעה איפה היא וגם לא דאגה כי לא היה מסוכן בחוץ. היא הייתה עסוקה בבית בעבודות בית למשפחתה הגדולה.
 
ארבע זה גיל מוקדם
יום אחד אסתר לא הופיעה בצהריים כהרגלה ואמא שלה החלה לדאוג כי אסתר הייתה רק בת 4. למחרת אמא שלה עקבה אחריה  ומצאה אותה בבית הספר. היא פשוט הלכה אחרי הילדים הגדולים לכיתה א'. אמא שלה הגיעה לכיתה ואמרה למורה, "זאת בתי" והצביעה על אסתר שעמדה באמצע המעגל."היא לא צריכה להיות פה, היא רק בת 4." ענתה המורה "היא יכולה להישאר." וכך אסתר סיימה בית ספר בגיל 16.
 
סבא חמוד ונאמן
לפני שהלכה לבית הספר אסתר בלתה את רב זמנה בחוץ. ובעיקר אהבה לקפוץ על העגלות שהובילו את הבלוקים הענקיים של הקרח (אז לא היו מקררים) . סוסים ענקיים הובילו את העגלות. יום אחד סבא שלה עבר ברחוב וראה אותה על העגלה הייתה אז בת 3 וחצי. אסתר מאוד פחדה שיספר להורים ושהיא תיענש אבל הסבא החמוד הזה היה נאמן לאסתר ולא אמר מילה. 
 
מתנ"ס חלומי
אסתר מאד אהבה ללכת לבית ספר. ההורים שלה ושל רב הילדים האחרים לא יכלו לעזר להם בשיעורים אבל היה מתנ"ס בשכונה והיו שם מדריכים מעולים והילדים היו הולכים לשם אחרי בית הספר לעשות שם את שיעורי הבית. היו הרבה פעילויות במתנ"ס זה: הצגות תיאטרון שהילדים הכינו, שירה, ספורט ובקיצור המון עיסוקים. בשכונה זו הבינו שהילדים צריכים פעילויות בזמנם הפנוי כדי שלא ישתעממו. בגיל 95 אסתר כתבה מכתב למתנ"ס הזה שעדיין היה קיים אחרי 90 שנה וסיפרה להם כמה המקום הזה היה משמעותי בחייה כילדה.
 
ילדת סנדוויץ'
 אסתר גרה עם ארבעת אחיה, 2 גדולים ממנה ו-2 צעירים ממנה, ובגלל זה אסתר הייתה "ילדת סנדוויץ". אחיה למדו בישיבה ולא היו בבית עד הערב. אבא שלה שהיה מאוד דתי היה לו מאוד חשוב שהבת שלו, אסתר, תלמד למרות שרק הבנים למדו בתקופה זו.
 
שימחת חיים
אסתר, בתור ילדה למהגרים, שבדרך כלל אמורה להיות מאוד לחוצה כי הוריה לא מכירים את השפה והמנהגים והיא הרי ילדה קטנה שלא מבינה, למרות הכל הייתה מלאת שימחת חיים, חברותית וידידותית. אווירה קשהאני חושבת שלאמה היה מאוד קשה להסתגל לארה"ב, ובדרך כלל הייתה מאוד דיכאונית. ואביה היה אדם מאד קשה ומאוד דתי. האווירה הביתית הייתה קשה, אביה היה מאד עצבני ולחוץ בגלל בעיות פרנסה ולכן גם אמה הייתה במצב לא טוב, היה קשה לה להתחבר לחיים האמריקאים. לעומת זאת, אסתר הייתה ילדה קופצנית ועליזה.   
 
נמוכה אבל שווה
כאשר אסתר הייתה באוניברסיטה, לאחר התיכון, למדה הוראה ושפות. כאשר חיפשה עבודה בתור מורה, אמרו לה שהיא נמוכה מדי אבל בכל זאת יקבלו אותה כי יש לה תכונות שמפצות על כך. היא הייתה מורה לעברית במשך 80 שנה רוב הזמן בבתי ספר ואחר כך החל מגיל 85 התחילה לתת שיעורים פרטיים בבית למבוגרים שרצו ללמוד לקרוא את התפילות בבית הכנסת או רצו ללמוד את המורשת או בקיצור כל נושא הקשור לעברית, יהדות וציונות.
 
קץ לטוב
אסתר נפטרה בגיל 100 ושלושה ימים לפני 6 שנים.
 
תשע"ו

מילון

lower east side
שכונת המהגרים בניו יורק שבארה"ב

ציטוטים

”האיסור של רבן גמליאל על פתיחת מכתבים של אחרים“

הקשר הרב דורי