מאגר סיפורי מורשת

שמי ליזה בן חיים. הוריי קראו לי כך על שם סבתא שלי' שקראו לה לייזה. לפני שהתחתנתי, שם משפחתי היה רובין. נולדתי בלוב, בעיר טריפולי ב- 8.10.51. בשנת 1951, כשהייתי בת חצי שנה, עליתי לארץ, עם הורי וכל משפחתי באנייה. בדרך חליתי בדלקת ריאות וכשהגענו לארץ, אשפזו אותי בבית חולים.

היינו שלושה אחים במשפחה, יש לי אח ואחות, אני האחות הקטנה. האחות הבכורה הייתה אומרת לנו מה לעשות, כי אמא שלי עבדה. כשהיינו קטנים, רבנו כל הזמן, אבל היום אני מאוד אוהבת אותם. בשנים ההם, לא חגגו לבנות בת מצווה וימי הולדת. רק לבנים היו חוגגים את בר המצווה.

גדלתי במושבה קדימה, והתגוררנו בצריפים. הבתים במושבה קדימה היו עשויים מעץ. במקלחת היו מים קרים,  אמא שלי הייתה מחממת גיגית מלאה במים, וככה היינו מתקלחים. הצריף היה חדר אחד ומטבחון אחד, והשרותים היו בחוץ. לא היה לנו חשמל בבית. במושבה היו בית כנסת, מרפאה, בית ספר וצרכניה. בילדותי שיחקנו 3 מקלות, קפצנו על חבל, שיחקנו בגולות וגם בגוגואים,(גלעינים של משמש). אני זוכרת כשהייתי בת שמונה, אמא שלי לא הרגישה טוב באמצע הלילה, והיא ביקשה ממני ללכת לקרוא לשכן, שגר רחוק מאיתנו כדי שיבוא לעזור לה. יצאתי מהבית. היה "חושך מצרים" מאוד פחדתי. כדי לא לפחד, דמיינתי  שיש דמות שמלווה אותי, וככה לא יקרה לי כלום. כשהגעתי אל השכן הערתי אותו והוא בא לעזור לאמא שלי.

בילדותי שיחקנו הרבה מחוץ לבית, אהבתי לשחק במשחק 3 מקלות, קפצנו על חבל, שיחקנו בגולות וגם בגוגואים(גלעיני משמש).

בכיתה ח', בבית הספר בקדימה, עמדתי ליד  הלוח וכתבתי. לידי עמדה המורה שלי, זה היה אירוע אותו אני זוכרת עד היום.

סבתא ליזה והמורה שלה בכתה ח'

בסוף כיתה ח הגיע צלם וצילם אותנו ל"תמונת מחזור"

בצבא התגייסתי לגרעין נחל של בני עקיבא,  משק היעד שלנו היה בארות יצחק. בבארות יצחק הכרתי בחור שלמד עברית באולפן, והתחתנתי איתו. נשארנו בבארות יצחק למשך 3 שנים. לאחר מכן טסנו לאוסטרליה, וגרנו שם שנתיים. כשחזרנו לארץ, גרנו במושב מחולה. לשדה אליהו עברתי בעקבות נישואים שניים. כיום אני גרה בשדה אליהו יש לנו 15 ילדים ו- 46 נכדים שיהיו בריאים.

הזוית האישית

שמרי: היה לי כיף לעבוד עם סבתא שלי וללמוד דברים על עברה.

ליזה: היה מאוד מעניין וכייף לעבוד עם הנכד שלי שמרי הס.