מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי נפטר כשהייתי בת 12 ומאז שהוא נפטר לא חגגתי ימי הולדת, הייתי עצובה מדי. בגיל 17 אמא שלי וחברות שלי החליטו לערוך לי מסיבת יום הולדת. וכך הכל התחיל… –

ביום ההולדת ה-17 שלי ערכתי מסיבה והזמנתי את כל החברים והחברות שלי. באותה תקופה התגוררנו בלוד. השמענו מוזיקה בעזרת הפטיפון ורקדנו. פתאום הפטיפון הפסיק להשמיע מוזיקה, המסיבה והשמחה השתתקה. שאלתי: "מי יכול לעזור?" רונית, חברתי לכיתה הציעה לקרוא לאח שלה, שמואל, שגדול מאיתנו בשלוש שנים, שמשרת כטכנאי מטוסים בחיל האוויר, שיתקן את הפטיפון.

שמואל (שולי) מתקן הפטיפון

אמרתי: "לכי תקראי לו". הוא הגיע, בחור יפה בשם שמואל (שולי) במדים של חיל האוויר ושאל "מה הבעיה?". הסברתי לו שהפטיפון הפסיק לנגן פתאום ואין לנו מוזיקה לרקוד איתה. שולי ניגש לפטיפון, בדק מה קרה במשך כמה דקות, נגע פה ושם, ולפתע המוזיקה חזרה להתנגן. המסיבה המשיכה בשמחה רבה וכאות תודה הזמנתי אותו להישאר למסיבה ו… הוא נשאר עד עצם היום הזה. בסוף המסיבה הוא הציע שנלך לסרט וכך החלה החברות בינינו שהתפתחה לאהבה ולהקמת משפחה.

היינו חברים ארבע שנים, בהן שמואל היה בא לבקר אותי בקיבוץ זיקים או בהיאחזות צופר, ולפעמים נפגשנו גם בבית כשהייתה לנו חופשה ביחד.

ביום נישואינו

התחתנו כעבור 4 שנים, בשנת 1975, בסוף השירות הצבאי שלי כאשר הייתי כבר בקיבוץ, בשנת של"ת ושמואל היה כבר בקבע. התחתנו בחתונה כפולה: חתונה אחת בתל אביב יחד עם אחות של שמואל ובעלה (חביבה ונחמן). מאחר ונחמן היה אמריקאי ולא הייתה לו משפחה בארץ, הם חששו שהחתונה תהייה עצובה וביקשו מאיתנו להתחתן ביחד, ואכן הייתה זו חתונה שמחה מאוד עם כל החברים שלנו מהצבא. חתונה שנייה ערכנו בקיבוץ זיקים בו התגוררנו בתחילת דרכנו. שנינו לבשנו גלביות (שמלות) והביאו אותנו על טרקטור עמוס ערימות חציר אל הבריכה של הקיבוץ. נערכה חופה כשאנחנו בתוך הבריכה וכל חברי הקיבוץ עומדים מסביב על שפת הבריכה, והילדים שחינכתי סביבנו בתוך הבריכה. מזכיר הקיבוץ ערך את הטקס.

חתונתנו השנייה בקיבוץ

כעבור שנה עברנו לגור בבאר שבע בדיור צבאי, שם גם נולדה עינת, אמא של שקד.

הזוית האישית

הנכדה שקד: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתי, היו חוויות שלא אשכח לנצח. היה לי מעניין מאוד לשמוע על העבר של סבתא שלי כי יש הרבה חוויות שלא ידעתי עליהן.

סבתא ורה: נהניתי לשתף את שקד בסיפורים מן העבר ולשמוע ממנה סיפורים מחיי היום יום שלה. אני גרה במרחק רב והמפגשים של תכנית הקשר הרב דורי היו הזדמנות מצוינת להיפגש ולהיות מעורבת יותר בחייה של שקד.