מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"סופר סבתא" שלי – הסיפור של סבתא עדי

סבתא ואני 2020 התמונה צולמה בבית שלי ביום חורפי במיוחד
סבתא עדי בת שלוש עם צעצועים
כפי שסיפרה לנכדתה יובל גול

שמי יובל גול. במשך השנים שמעתי מסבתא כל מיני דברים שקרו לה במשך החיים. אבל אף פעם לא שמעתי את הסיפור המלא. תכנית הקשר הבין דורי מאפשרת לי לשמוע את קורות חייה לפי הסדר. סבתא היום בת שמונים ויש לה כמובן הרבה מה לספר. שאלתי את סבתא שאלות על הדברים שרציתי לשמוע והיא ענתה:

"הורי עלו מפולין בשנת 1936. הם נישאו בארץ וגרו בתל אביב. אימא תקוה הייתה מורה ואבא דוד מהנדס טלפונים. ביום 1.9.1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. בתאריך 9.9.1940 האיטלקים הפציצו את תל אביב. היו הרבה הרוגים ופצועים. אני נולדתי בתאריך 30.9.1940 והוריי החליטו לעזוב את תל אביב בעקבות ההפצצה. כשהייתי בת שלושה חודשים עברנו לגור בכפר גבתון – מושב קטן ליד רחובות. שם גדלתי, עד שהתחתנתי עם סבא מוטקה.

תקוה ודוד בלומנקרנץ- הוריה של סבתא עדי

תמונה 1

ילדות

אבא שלי עבד בדואר במחלקת הטלפונים ואימא היתה מורה בבית החינוך ברחובות. כשהייתי בת ארבע וחצי נולד אחי היחיד – אבישי. הבית היה מאוד קטן: שני חדרים קטנים, מטבח ומרפסת. המקלחת ובית השימוש היו בחצר. אני זוכרת שבלילות פחדתי ללכת לבד לשירותים בגלל יללות התנים. התקלחנו במים קרים. רק ביום שישי היו מחממים את דוד המים על ידי כך שהדליקו חתיכות עץ מתחת לדוד. חימו את המים רק ביום שישי כי זה לקח המון זמן והמון עבודה ולאבא שלי לא היה זמן להתעסק בזה כל יום.

בחצר היו כמה תרנגולות שהטילו ביצים, עז שנתנה חלב וגינת ירקות קטנה שאבא שלי דאג לה. את חלב העז שתינו ומהעודף אימא שלי עשתה גבינת עזים: לתוך שקית בד נקיה שופכים את החלב, תולים במטבח על וו מעל הכיור כדי שהמים יטפטפו החוצה. אחרי שלושה-ארבעה ימים מוציאים את מה שנשאר וזו היא גבינת עזים.

גן הילדים היה במושב. לבית הספר הלכו למושבה רחובות (הלכו – כי לא היו אז הסעות לבית הספר). כשהלכתי לשחק עם חברות במושב הייתי תמיד צריכה "לסחוב" איתי את אחי הקטן כדי שאימא תוכל לעבוד בבית: גם בעבודות הבית וגם בתיקון מבחנים, אסיפת הורים. בגדים ונעליים קנו לנו פעמיים בשנה: לראש השנה בגדי חורף ונעליים ולפסח בגדי קיץ וסנדלים. לא הרגשנו שחסר לנו משהו. לכל הילדים בסביבתו ובבית הספר שלנו היה בדיוק אותו דבר. לא היה במי לקנא וגם לא הרגשנו בכך צורך. צעצועים  לא היו לנו כמעט בכלל. אני זוכרת שהייתה לי בובה מסמרטוטים שדודה תפרה לי. את רוב המשחקים היינו מכינים לבד, למשל כששיחקנו בחנות מכולת הכנו את הלחם לבד מבוץ, אספנו את הפרי של הברושים (עגולים וירוקים) והם היו הזיתים… שיחקנו בעיקר בחוץ. בבית שיחקנו רק בחורף שירד גשם. מסיום הלימודים ועד שעות הערב בילינו בחוץ (הרי עוד לא היו טלויזיה, מחשבים וטלפונים ניידים).

סבתא וחברה שלה ליד הבית בו גדלה סבתא במושב גבתון

תמונה 2

בית הספר היסודי שבו למדתי היה בית החינוך לילדי העובדים ברחובות. בזמני למדו ביסודי שמונה שנים – מכיתה א' עד כיתה ח'. מאוד אהבנו את בית הספר. לי היו במשך שמונה שנים בסך הכל שלושה מחנכים: מורה אחת בכיתה א', מורה אחת בכיתות ב' ו- ג' ומורה אחד (מחנך) במשך חמש שנים: מכיתה ד' ועד כיתה ח'. בנוסף היו לנו מורים מקצועיים במקצועות: התעמלות, מלאכה, חקלאות (הייתה לנו גינת ירק בבית הספר שבה עבדנו ולמדנו לגדל ירקות), זימרה ואנגלית.

סבתא ואחיה אבישי

תמונה 3

אירועים מיוחדים מילדותי

כשהייתי בכיתה ב' הוכרז על הקמת המדינה. אני זוכרת את ריקודי השמחה ברחובות לאחר שהתברר שהיה רוב באו"ם למדינות שהצביעו בעד הקמת מדינת ישראל. מיד לאחר מכן פרצה מלחמת השחרור (או מלחמת הקוממיות). זו היתה תקופה מפחידה. כמעט ולא היו מקלטים. אצלנו במושב היו מתקבצות כמה משפחות יחד ויושבות במקלט (אם היו האזעקות) אצל אחת המשפחות. המקלט היה חפירה עמוקה (שוחה), העומק שלה בערך היה גובה של בן אדם וככה היינו יושבים שם עד שנשמעה צפירת ההרגעה. מלחמת השחרור ארכה כשנה וחצי (עם שתי הפוגות – הפסקות בהסכמת כל הצדדים).

עם סיום המלחמה התחילה העלייה הגדולה לארץ: גם ממדינות אירופה (אנשים ששרדו את מלחמת העולם ומחנות הריכוז) וגם מארצות המזרח. פתאום הכיתות שלנו, שכבר כך היו גדולות, התמלאו בילדים נוספים שהגיעו מארצות שונות. נוצר מצב שלא היו מספיק כיתות, לכן הנהיגו "משמרת שנייה": חלק מהילדים למדו כרגיל מ-8:00 עד 12:30 והחלק השני מ-13:00 עד 16:30 ובאמצע השנה החליפו את המשמרות.

עוד אירוע מיוחד שאני זוכרת מילדותי: בינואר 1950 כשהייתי בכיתה ד' ירד שלג כבד בכל הארץ שנשאר על האדמה בשלושה ימים. כמובן שקיבלנו חופש מבית הספר כדי שנוכל להנות מהשלג.

לאחר סיום הלימודים בבית הספר היסודי עברתי ללמוד בגימנסיה. זהו בית הספר התיכון והוא נמשך ארבע שנים: מכיתה ט' עד כיתה י"ב. לא כל הילדים הלכו לגימנסיה. חלק יצאו לעבוד, חלק עברו לבתי ספר חקלאים או לקיבוצים. במשך שנות הלימודים עשיתי עד שני דברים חשובים לי: למדתי שמונה שנים לנגן בפסנתר והייתי חברה בתנועת נוער שנקראה התנועה המאוחדת. הייתי גם חניכה וגם מדריכה ומאוד נהניתי משני העיסוקים האלה.

שירות צבאי

חודשיים אחרי שסיימתי את הלימודים ובחינות הבגרות התגייסתי לצבא. מכוון שהייתי חברה בתנועת נוער, הלכתי עם כל חבריי במסגרת "גרעין" לנח"ל . הנח"ל הוא סוג של שירות צבאי שכלל גם אימונים צבאיים (בעיקר לבנים) וגם שהייה בקיבוץ ותיק ועבודה בכל ענפי המשק כדי ללמוד אותם. המטרה הייתה שבסוף השהייה בקיבוץ הוותיק נצא או להקים קיבוץ חדש או לחזק קיבוץ צעיר שכבר קיים. אני עם כל חברי יבגרעין נשלחנו לקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, שם היינו חצי שנה. משם עברנו לקיבוץ האון שעל שפת הכנרת ושם היינו אמורים להישאר. זה היה קיבוץ קטן עם מעט מאוד אנשים ועד פחות ילדים. אני עבדתי במטבח ומאוד אהבתי את העבודה ובכלל – מאוד נהניתי בשני הקיבוצים. אני רוצה להזכיר שגם אנחנו הבנות עברנו אימונים צבאיים וזאת במסגרת הטירונות שארכה ארבעה שבועות והתקיימה במחנה 80 בפרדס חנה. לבנים היו במשך השנים יותר אימונים צבאיים.

סבתא בטירונות בצבא במחנה 80

תמונה 4

איך הכרתי את סבא

בצבא או יותר נכון בגרעין הכרתי את מי שיהיה בעלי במשך 54 שנים – מוטקה. גם הוא היה חבר באותו גרעין. אני הגעתי מהתנועה ברחובות והוא למד בבית הספר החקלאי הכפר הירוק. חלק מהתלמידים שם הצטרפו אלינו לגרעין. מוטקה עבד ברפת וגם אחר כך בשני הקיבוצים שהיינו, הוא המשיך לעבוד ברפת. הוא מאוד אהב בעלי חיים ורצה להיות וטרינר. ובאמת לאחר שהשתחררנו מהצבא עזבנו את קיבוץ האון, התחתנו ונסענו להולנד למשך שבע שנים, שם למד וטרינריה. אני למדתי בינתיים להיות עובדת מעבדה ועבדתי שם בבית חולים גדול במשך ארבע שנים.

בהולנד נולדה בתנו הבכורה מרב. חיינו בהולנד היו מאוד עליזים. שנינו היינו סטודנטים ובילינו הרבה בחברת סטודנטים אחרים, ישראלים וגם הולנדים. בנוסף ניצלנו את הזמן לטיולים ברחבי אירופה. בסופי שבוע היינו יוצאים לטיולים של יומיים שלושה ובחופש מהלימודים – לטיולים יותר ארוכים. כמובן שבמשך שבע שנים במהלכן היינו בהולנד, הגענו גם לבקר בארץ מספר פעמים.

מימין: סבתא עדי וסבא מוטקה ביום חתונתם 3/8/1961, משמאל: סבתא וסבא מהתקופה בהולנד: שלכת בשנת 1963

תמונה 5

חזרנו לארץ כשמוטקה סיים את לימודיו. זה היה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. קבענו את ביתנו בעין ורד, ליד הוריו של מוטקה. מוטקה עבד בעיקר בגני חיות כי זאת היתה ההתמחות שלו: חיות בר. בבית הייתה לו מרפאה לחיות בית. אני לא עבדתי מחוץ לבית כי בנוסף לבת הבכורה מרב, שנולדה בהולנד, נולדו לנו עד שלוש בנות ובן: נועה (אימא שלך, יובלי), ענת, זהר ונדב. סה"כ חמישה ילדים והם הביאו לנו 12 נכדים. את, יובלי, השמינית במספר.

סבתא ואני כשהייתי תינוקת, שנת 2010

תמונה 6

סבתא, איך את מסכמת את חייך?

חיי היו ברובם טובים ומהנים, גם ילדותי, בגרותי וזקנתי. כמובן שבמשך החיים חווים גם דברים עצובים כמו מוות של אנשים קרובים ואהובים, מחלות או מלחמות. מי שחי בישראל כל חייו חווה גם הרבה מלחמות: החל ממלחמת העצמאות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמות לבנון הראשונה והשנייה… לצערי גם במלחמות אתה מאבד אנשים קרובים וכמובן שזה כואב. אני שמחה שמוטקה ואני הקמנו משפחה כל כך ענפה: 12 נכדים מוצלחים ואהובים. לצער כולנו מוטקה נפטר לפני שש שנים והוא מאוד חסר לכולנו, אבל גם הוא הספיק להנות מהמשפחה הגדולה. היום אני חיה לבדי אבל אינני בודדה. ילדיי ונכדיי מבקרים אותי לעיתים קרובות ועוזרים לי בכל דבר שבו אני זקוקה לעזרה. אני מקווה להיות איתם ולהנות איתם בבריאות טובה עד זמן רב."

הזוית האישית

מילה מסבתא לסיכום: לנכדתי האהובה יובל! תודה לך על שבחרת בי לשותפה בעבודתך בתכנית "הקשר הרב דורי". מאוד שמחתי והתרגשתי מהתעניינותך בחיי. אמנם כבר שמעת חלק גדול מהדברים בכל מיני הזדמנויות, אבל חלקם היו חדשים לך לגמרי ואת הראית התעניינות אמיתית במה שסיפרתי – דבר שגרם לי שמחה גדולה. במשך העבודה שאלת שאלות חכמות ואשר לחלקן לא הייתה לי תשובה. אני מקווה שגם את נהנת מהעבודה המשותפת לפחות כמוני. עבודה זאת תהיה לך מזכרת ממני, סבתא עדי האוהבת.

יובל הנכדה המתעדת: לסבתא היקרה, כל כך שמחתי  ששמעתי שיש את תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר. רציתי כבר להתחיל לעבוד איתך. היה לי ממש כיף איתך אני למדתי הרבה דברים חדשים ומעניינים עליך ועל החיים שלך. תודה רבה על הכל, אני אוהבת אותך. לא יכולתי לבקש פרטנרית יותר טובה לעבודה הזאת. אני שמעתי חלק מסיפור החיים שלך בעבר, אבל עכשיו אני מבינה שמה שידעתי זה היה כלום לעומת מה שסיפרת לי, היה לי נורא מעניין, אוהבת מלא, יובל.

עדי לוינסון תרמה סיפור נוסף למאגר, לקריאתו לחצו על הקישור: סבתא עדי מספרת לי על הגיבורים שהכירה חסידי אומות עולם

מילון

"אין כמוך"
את הכי טובה (כשעושים משהו טוב), זו מחמאה.

'אני מתה עלייך'
אני אוהבת אותך מאוד.

הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב
הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב התרחשה ב-9 בספטמבר 1940 במהלך מלחמת העולם השנייה. ההפצצה התרכזה באזור הרחובות בוגרשוב וטרומפלדור וגרמה ללמעלה ממאה הרוגים. כמו כן היו פצועים רבים והרס רב. הגרמנים והאיטלקים נמנעו מליטול אחריות להפצצה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”במה אפשר לפנק אותך?“

”אל תעשו לי את זה (כשנשארת חתיכת אוכל קטנה שלא מספיקה לכלום וסבתא רוצה שיגמרו אותה)“

”מי שחי בישראל כל חייו חווה גם הרבה מלחמות. לצערי גם במלחמות אתה מאבד אנשים קרובים וכמובן שזה כואב“

הקשר הרב דורי