מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה טליאס, נולדתי בטורקיה בעיר איזמיר בשנת 1935, עליתי לישראל בשנת 1948. הסיפור עליו בחרתי לספר שלי התרחש מזמן. הייתי בן 24, זה היה ממש מזמן.

מטוס מוסקיטו נפל בשדות קיבוץ נגבה

נסעתי עם כמה קצינים לסיור באיזור לטרון עד לקיבוץ יד מרדכי.

ראינו בדרך מטוס נופל בשדות של קיבוץ נגבה. סוג המטוס היה מוסקיטו, בשמו המלא "דה הבילנד מוסקיטו": "דה הבילנד מוסקיטו (באנגלית: de Havilland Mosquito) היה מטוס קרב בריטי, שהצטיין במספר תפקידים במהלך מלחמת העולם השנייה. המוסקיטו היה מטוס דו-מנועי, שבו הטייס והנווט ישבו זה לצד זה. למטוס היה תכנון לא מקובל – הוא התבסס על עץ לבוד, שהורכב מעץ תרזה ובלזה, בתקופה בה שימוש בעץ נחשב מיושן". (ויקיפדיה).

דה הבילנד מוסקיטו

המטוס נפל בשדות של קיבוץ נגבה. ראינו את הטייס מתנתק מהמטוס ומול עינינו הוא התרסק! בסוג זה של המטוס אין אפשרות לצנוח, והנווט התרסק עם המטוס. כשראיתי את התהליך קפצתי מהג'יפ ורצתי אל הטייס, הוא אמר לי שהוא בסדר והוסיף "יש עוד מישהו במטוס, ויש בפנים תחמושת, הוא יתפוצץ", אבל אפילו זה לא עצר אותי – רצתי לעבר המטוס בלי לחשוב פעמיים, כאשר כדורי נשק מתפוצצים סביבי, מצאתי את הנווט ללא רוח חיים ומשכתי אותו החוצה אל הג'יפ דקות לפני שהמטוס התפוצץ, נסעתי למשטרת בית ג'ופרין ומשם לקחו אותו למקום בלתי ידוע.

סגירת מעגל – אחרי 50 שנה

לאחר חמישים שנה, (בזכות הנכד שלי – יוני), פגשה אותי אורלי יניב מהחדשות לראיון ואמרה לי שהנווט היה קרוב משפחה שלה ושמו היה צבי קפלמן. היא הוסיפה ואמרה שבמשך כל השנים הללו איש לא ידע את שמי ומאוד הודתה לי על מעשה הגבורה שלי, ושדאגתי שאיש לא ישאר מאחור. במשך כל הזמן הזה, לא חשבתי שעשיתי משהו יוצא מן הכלל שיחשב למשעשה גבורה, פשוט עשיתי את זה. משפחתו של הנווט צבי קפלמן הזמינה אותי לטקס עמדת לוח זיכרון, לזכרו.

כשפגשתי אותם התרגשנו והתחבקנו כאיל אנחנו מכירים כבר שנים, הם מאוד שמחו שהגעתי לטקס, הם קראו לי גיבור.

הזוית האישית

אדיר: מאוד נהניתי לשמוע על סבא שלי ועל איזה גיבור הוא היה, גיליתי עליו כמה הוא אמיץ וטוב לב, וכמה הוא אדם מיוחד. אני אוהב אותו ומתגעגע אליו המון.