מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של דורית און, סבתא של ליבי בר

דרכי בצבא הגנה לישראל – סגן אלוף ראשונה בחייל האוויר !

עם סיום בית הספר התיכון אליאנס ברמת אביב, בשנת 1965, התגייסתי לצה"ל. הטירונות נערכה בבה"ד 12 שם היו רק חיילות. עם סיום הטירונות הוצבתי בחיל האוויר לקורס מבצעים. הקורס הזה נחשב כקורס יוקרתי ודרש תכונות מיוחדות כמו: חלוקת קשב, יכולת ביצוע מהירה ואמינות.

עם סיום הקורס בהצלחה הוצבתי ביש"מ קרב (יחידת שליטה מרכזית) כפקידת מבצעים. כעבור שבועיים בלבד, זומנתי להצטרף לקורס קצינות. עם סיום קורס הקצינות בבה"ד 12, צוערות חיל האוויר מוצבות בקורס חיילי בבית הספר הטכני בחייל האוויר כאשר עם סיימו מקבלים דרגת סג"מ.

במקרה שלי, היה פסק זמן של 3 חודשים בין סיום קורס הקצינות לבין תחילת הקורס החיילי והציעו לי להשתלב ביחידת הבקרה 501 של חייל האוויר, בתפקיד קצינת ח"ן ומילואים בה נוצר צורך דחוף לאיוש התפקיד מכיוון שהקצינה שהייתה במקום נאלצה לעזוב. עם תחילת ההשלמה החיילית שבתי לקורס החילי.

במהלך 3 החודשים בהם הייתי ביחידה, למדתי להכיר את היחידה ואת משימותיה. מאוד נקשרתי לפעילות ולאנשים המקסימים שהיו בסביבתי לכן כאשר סיימתי את ההשלמה החיילית בבית הספר הטכני בחייל האוויר והציעו לי לשוב ליחידת הבקרה 501, שעמדה בפני שינויים גדולים בפעילותה ובהיקף כוח האדם שהיה בה. הסכמתי לחזור ליחידת הבקרה ולשרת שם כקצינת ח"ן ומילואים.

ביום סיום הקורס, בא מפקד היחידה במטוס הקל שהטיס, לבית הספר הטכני ונכח בטקס סיום הקורס. הייתי מלאת גאווה, שכן לאף אחד מבין החניכים בקורס לא היה מפקד שבא לקחת אותו, ובשבילי זה היה אות להערכתו על תפקודי במהלך שלושת החודשים שהייתי ביחידה, ועל רצונו שאמשיך לשרת ביחידה תחת פיקודו.

שירותי ביחידת הבקרה 501

יחידת הבקרה, תפקידה לשלוט במטוסים בשמים, באמצעות מערכות מכ"מ היכולה "לראות  למרחוק תנועות של מטוסים באוויר ברחבי המדינה" וליצור עמם קשר על מנת לכוונם. ביחידה היו בקרים, עוזרי בקרים, מוכ"מות וכן טכנאים, שדאגו לפעילות השוטפת של המכ"מים  ומערכות הקשר ביחידה.

היחידה מנתה בזמנו כ- 180 איש, ועמדה בפני שינוי ארגוני משמעותי, שכלל העברת היחידה להיות יחידת בקרה אזורית (יב"א), משמעות ארגון זה הייתה החלפת המכ"מים למכ"מים משוכללים יותר שיכלו "ראות" למרחק רב יותר, וכן היה צורך לקלוט ליחידה כוח אדם נוסף. מעבר כזה ליחידה סגורה מחייב התארגנות מוקדמת בה לקחתי חלק.

לקראת המעבר ליב"א, ביקר ביחידה מפקד חייל האוויר, אלוף מוטי הוד, על מנת לעמוד מקרוב על עריכת השינויים הצפויים ביחידה על מנת לאפשר "מעבר חלק" של פעילותה. התקיים דיון מטה בחדר הדיונים של מפקד היחידה ובמסגרתו העלה כל אחד מבעלי התפקידים הבכירים ביחידה את דרישותיו על מנת לאפשר את הפעלת היחידה למשימותיה החדשות ובמתכונתה החדשה.

לקראת סיום הדיון, ביקשתי רשות להעלות נושא בפני מפקד החייל, ביקשתי את רשותו לקחת אותו ל"טיול קצר ביחידה". שאלתי כך: "המפקד, אני יכולה להזמין אותך לטיול קצר איתי?" ותשובתו הייתה: "לקצינה צעירה ויפה כמוך אני לא יכול לסרב"! יצאנו בליווי מפקד היחידה לסייר בחדרי השירותים ובמקלחות הבנות וחדרי המגורים, שהיו ביחידה. המחזה שנגלה לעיניו לא היה מלבב ביותר: במקלחות הייתה ירוקת, לא היו ראשי טוש, האסלות היו בחלקן מנופצות וחלקן היו שירותי כריעה (שרק הרגליים עומדות ואי אפשר לשבת) החדרים היו ישנים ולא התאימו לקליטת כוח אדם נוסף ליחידה במצבה זה.

עם סיום הביקור, הודה לי מפקד החייל על הסיור ברחבי היחידה ונתן הנחייה ליחידת הבינוי הקרובה, לבנות ולשפר את השירותים, המקלחות והחדרים ביחידה. תוך חודש ימים, שינתה היחידה את פניה לבלי הכר, היו שירותים חדשים, מקלחות חדשות והחדרים נצבעו ותוקנו מחדש.

היחידה התחילה לעבוד כיחידת בקרה אזורית בהיקף מלא. היה צורך לראיין את החילות החדשות, לבדוק את התאמתן לשרות ביחידה סגורה ומרוחקת ממרכז הארץ, לבדוק בעיות אישיות ומצב כלכלי של המשפחות, הצורך שלהן בתמיכה כספית, ללוות את כניסת החיילות ליחידה, לעמוד על הקשיים שלהן ולסייע להן להיקלט היטב ביחידה.

במהלך הראיונות שערכתי הסתבר לי כי לחלק ניכר (בעיקר לטכנאים ולעוזרי הבקרים וכן לחלק מהחיילות) אין תעודת בגרות. החלטתי ליזום הקמת בית ספר להשלמת בגרות ביחידה. המפקד שלי סגן אלוף  מנחם זהבי תמך מאוד ביוזמה זו וביקש מכל קציני המטה לסייע לי להקים ולתפעל את המיזם הזה: קביעת החיילים שישתתפו, שחרורם מהעבודה במשמרת בעת הלימודים בבית הספר, הסעת מרצים ליחידה, החזרתם למקומם, הקצאת מקום לכיתות הלימוד וכד'. לשמחתי פגשתי במפקדת חייל האוויר בענף חינוך, חייל בשם איציק סגל, שעד היום אנחנו חברים, הוא איתר מורים מתאימים ללמד את החיילים להכנה לבחינות הבגרות, גייס תקציב לנושא, כולל ספרי עזר, והודיע על אישור פתיחת בית הספר ביחידה. (להקים את בית הספר לקח 3 חודשים).

ניהלתי את בית הספר, והכנו את החיילים לקראת בחינות הבגרות שעברו בהצלחה רבה. כ- 85% מהניגשים עברו את הבחינות והשאר ניגשו למועד ב". עד היום, שנים רבות שעברו מאז השרות הצבאי, כשאני פוגשת את התלמידים לשעבר, הם מביעים את הוקרתם על כך שהצליחו להשיג תעודת בגרות בזכות פעילות זו, וכך יכלו להמשיך לאחר השחרור ללמוד באוניברסיטה.

הזמן עבר והחלו הכנות לקראת "מלחמת ששת הימים".

ביחידה החלו תכנונים לקראת המלחמה, שכללו רישום של מטרות שעל חיל האוויר לפגוע בהן, המטרות שהוטלו על כל טייסת בתחילת הפעילות, מספרי הטייסות שישתתפו בפעילות. החלה כוננות מוגברת לקראת תחילת המבצע. היה מתח רב והתרגשות רבה.

כאשר הודיעו על אפשרות המלחמה פעלתי עם מש"קית השלישות לאה לגיוס חילי המילואים והגענו לגיוס של 100%. בהכנות למלחמה לכל אחת מהטייסות היה לה מספר משלה ולכל מבנה בטייסת הייתה אות קריאה משל עצמה, והיא זו שליוותה את המבנה לאורך כל הדרך. תפקידינו היה לשלוט בתעבורה האווירית בדרך לביצוע המשימה וחזרה מימנה. כאשר ניתן האות ללחימה המערכת פעלה לפי התכנון  והמבנים השונים של המטוסים ביצעו כל אחד את מטרתו, חלקם נפגעו מאש נגד מטוסים וחלקם הגדול הפציצו שדות תעופה. מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון סוחף, ויחידת הבקרה הוכיחה את יעילותה בהכוונת המטוסים בשמים לפעולתם.

מדיניות חיל האוויר  לאחר המלחמה הייתה לא לגייס נשים לשירות קבע, ואני שרציתי להישאר בשירות קבע הוצע לי לשרת כקצינת ח"ן בשלישות הראשית סגן על תקן רב סרן. עם היכנסי לתפקיד בשלישות התברר לי שהמצב הפיזי של התשתיות הוא רעוע ביותר .הבנות, שחלק מהתורנויות שלהן היו עבודה במטבח, עמדו  על רצפה שהייתה רטובה ונוטפת מים רחצו כלים כשרגליהן שקועות במים ליד כיורים נוזלים, חלקן החליקו במהלך התורנות, וחלקן דיווחו על כאבי רגליים.

החלטתי שאני רותמת את הנהלת השלישות הראשית לשיפור המצב, שחלקם אפילו לא היו מודעים לקיומו, לאור היכרותי עם חיל האוויר, לקחתי אותם לסיור במסגרת בסיס "תל נוף" על מנת שיוכלו להתרשם מתשתית מתאימה שהייתה במטבח שם. הבנות בתורנות המטבח בבסיס תל נוף עסקו בעיקר בליווי פעולתה של המכונה המשוכללת לשטיפת כלים שהייתה מותקנת במטבח. הבנות עבדו במקום יבש ונקי ולא היו טענות על תנאי השרות, ערכנו ביקור בבסיס יחד עם השליש הראשי ומפקד המחנה, מפקד הבסיס בתל נוף קבל אותם בסבר פנים יפות.,, כעבור כשנה הותקנה מערכת משוכללת לשטיפת כלים בשלישות הראשית .ואני ראיתי בזה את תרומתי הצנועה לשיפור התנאים של החיילות בבסיס. עם סיום תפקידי כקצינת חן בשלישות הראשית שופר  שירות החיילות שם ללא הכר.

אחרי תפקידי בשלישות הראשית שירתי כראש מדור כוח אדם בחיל האספקה. שם דאגתי כי איכות החיילים האמורים לשרת כנהגים, אפסנאים, ומכונאים תהיה טובה יותר ממה שהייתה בעבר. ואמנם מספר תאונות הדרכים ירד משמעותית וההתייחסות של החיילים למקצוע הנהיגה בצה"ל שופר בעשרת מונים. חלק מהמטרות שסומנו למערכת היו סיוע לחיילים העולים החדשים לרכוש מקצוע שיסייע בידיהם למצוא תעסוקה לאחר שחרורם בשוק האזרחי. ואמנם רבים מהחיילים שהתגייסו ללא מקצוע לצבא, הוכנסו למערך הכשרה ואימון בתחומי הנהיגה בכלי רכב כבדים, משאיות כבדות, כלים הנדסיים, נהגי  משאיות ,זאת בד בבד עם הכשרתם בחיל החימוש כמכונאים טכנאים וכד'. פעילות זו הביאה ליתרון לכל הצדדים, גם למשק האזרחי וגם לחיילים שנקלטו במשק עם שחרורם.

לקראת סיום תפקידי בחיל האספקה פנו אלי לחזור לשרת בחיל לאחר שהאיסור להחתים נשים לקבע בוטל  מכיוון שרציתי לחזור ולשרת בחייל, הסכמתי ושובצו אותי לשירות במחלקת תוא"ר (תכנון וארגון), שהייתה מחלקה חשובה ביותר במפקדת חיל האוויר. הוצבתי להיות קצינת מדור תקני כוח אדם במדור כוח אדם  בתוא"ר. מפקדי הראשון בתוא"ר היה ראש המדור רס"ן נדיר סגל. נדיר היה  בעל ראייה רחבה בכל הקשור להפעלת המערך המוטס וממנו למדתי את שיטות העבודה הנהוגות במערך, ואת דרכי הפעילות.

מחלקת תוא"ר עברה שינוי ארגוני ומדור תקני כ"א הפך לענף  אמצעים ,שכלל מדור תקני כ"א, מדור תקני רכב, ומדור ארגון ושיטות. בראש הענף הוצב סא"ל מיכאל מיכאלי איש צוות אויר -טייס מטוסי תובלה, איש נעים הליכות ומפקד מפרגן. בשנים אלה ביססנו את פעילות המדור והעמדנו אותו על בסיס מקצועי מבוסס ומדעי. בתקופה זו הרחבנו את הפעילות, גייסנו לסדיר מהנדסי תעשייה וניהול וכן גם למערך המילואים של הענף. הצלחנו בעזרת מהנדסים אילה להעמיד את התקינה בחייל על "בסיס הנדסי", שיטת התקינה מתקדמת, שכללה יצירת ספר מפתחות לתקני כ"א בחייל. זמן קצר לאחר כניסת סא"ל מיכאלי לתפקיד, התמניתי לתפקיד ראש מדור בענף אמצעים.

בשנת 1973, פרצה מלחמת יום כיפור. בזמן הזה כבר כאמור הקמתי צוות של מהנדסים שיכלו לעשות עבודות הנדסיות שונות. עם פרוץ המלחמה רוב אנשי המטה שהיו טייסים ברובם, הוצבו בטייסות שלהם ואני יחד עם עוד מספר קצינים מצומצם נשארנו לבצע עבודות שונות נדרשות. אספנו נתונים על כל המבצעים של כל אחת מהטייסות והתוצאות של מבצעים אלה, אספנו את מספר התקיפות שתקפו המטוסים מחוץ לגבולות המדינה במצריים, בסוריה ובירדן, וסיפקנו נתונים לפי ההנחיות.

באוקטובר  1973, פרצה מלחמת יום  הכיפורים.

אם במלחמת ששת הימים שלט חייל האוויר בשמים עקב העובדה שהיינו היוזמים ושיתקנו את מרבית מטוסי האויב על הקרקע, לא כך היה הדבר במלחמת יום הכיפורים. האויב הפתיע, וחיל האוויר נקרא לביצוע משימות רבות על מנת לסייע לכוחות הקרקע, מטוסים רבים נפגעו וטייסים לא חזרו לבסיסם. למרות ההפתעה ואי מוכנות ראשונית של צה"ל הצלחנו למגר את האויב. בצפון הגיעו חילנו בדרך בואכה לדמשק, ובדרום חצינו את תעלת סואץ והגענו עד 101 ק"מ מקהיר. המלחמה גבתה מעם ישראל מחיר יקר. נפלו כ- 2,600 חיילי צה"ל, 7,000 נפצעו ו- 300 חיילים נפלו בשבי. המלחמה הסתיימה ב-11 בנובמבר 1973 .

עם פרוץ המלחמה קציני  המחלקה  שרבים מהם היו  טייסים והוצבו בטייסות שלהם ואני יחד עם עוד מספר קצינים מצומצם נשארנו לבצע עבודות שונות נדרשות מהמחלקה בעת חרום.

פעלנו בנושא שחרור "צווארי בקבוק לוגיסטיים כפי שיוצג להלן: היו קשיים בתפקודם של הבסיסים בנושא קבלת אספקה שכן לא היו מאורגנים לקבלת נשק ותחמושת בהיקפים גדולים כפי שנדרשו במלחמה. מה גם שהתחמושת והחלפים אזלו ומטוסים  אמריקאים גדולים מסוג גלקסי הביאו תחמושת, חלפים וכלים שונים לשדה התעופה בלוד ומשם  היה צורך לשנע את שהתקבל לבסיסים של החיל בצורה שתבטיח שיגיע ליעד. כאשר בבסיסים, של החיל היו אמורים לקלוט אותם ולסדר אותם כל אחד בהתאם לייעודו. אלא שהתברר במהרה שישנה בעיה – המשאיות הגדולות שעמדו בשערי הבסיסים לא יכלו להיכנס לבסיס בגלל הפקקים שנוצרו בכניסה לבסיסים שנגרם עקב ריבוי משלוחים.

היה צורך למצוא דרך מהירה להסדרת התעבורה בתוך הבסיס על מנת לאפשר שימוש בתחמושת ובטילים ובכלי הנשק שנשלחו. צוות המהנדסים שהקמתי (מהנדסי תעשייה וניהול) נשלחו לבסיסים ויזמו פתרון יצירתי שכלל: פתיחת מסלולי נסיעה  מסביב לבסיס, כך שהתאפשרה כניסתן של המשאיות לשטח הבסיס בלי יצירת "פקקים", הכנת מרכזי קליטה למשאיות ששם כבר היו מוכנות מלגזות לשינוע, ובהמשך להעברת המכלים הריקים  בהם הגיע הציוד למשאיות שנפרקו ועזבו לאחר מכן. פעילות זו של צוות המהנדסים זכתה למכתב הוקרה מטעם מפקד חיל האוויר.

פעילות המדור במלחמה כללה ריבוי משימות – איסוף נתונים, ניתוח נתונים, והצגתם באופן שוטף בפני המפקדים אפשרה קבלת תמונה מהימנה (נכונה, ואמתית) על פעילות חיל האוויר במלחמה הקשה הזו לצורך קבלת החלטות בזמן אמת, בנוסף להפעלת המהנדסים בפתרונות ארגון ושינוע ועוד לפי הצרכים זכו להערכה רבה . אני כמי שהפעילה חלק נכבד מפעילות המחלקה   במלחמה קיבלתי הערכה כקצינה מצטיינת (סך הכל קיבלו 7 קצינים במטה חיל האוויר הערכה כזו.) ובעקבות כך קיבלתי דרגת רב סרן בהקדמה, דבר שהיה נדיר בחייל האוויר.

ראוי להזכיר שבשנת 1973, כבר היה לי בן ושמו אסף שהיה בן שנתיים במלחמה (אסף נולד בשנת 1971). מכיוון שהייתי מוכרחה להיות רתוקה לבסיס לביצוע המשימות הרבות, ובעלי היה גם כן בצבא, העברתי את אסף לנוף ים לידיי סבתו וסבו (זיוה וגדליה אוניקובסקי). אסף נשאר אצל סבתו וסבו עד לקראת סוף הלחימה, דבר שאפשר לי להשקיע את כל כולי במטלות שהוטלו עלינו.

מכיוון שהזכרתי את בעלי מאיר, שהוא כידוע גם הסבא של ליבי, אספר עליו מעט.

מאיר היה מפקד בנ"מ במלחמה גם הוא לא היה בבית וסיים אותה עם גדוד 66 ברמת הגולן. בשנת 1976,  עמד בראש משלחת של חיל האוויר בארה"ב (30 חיילים וקצינים) לקליטת תותחי הוולקן לחיל והיה מפקד גדוד הוולקן הראשון  בחייל. מאיר סיים את שירותו בחייל האוויר בדרגת אל"מ – מפקד אגד נ"מ.

אני ראיתי את שירותי בחייל האוויר כייעוד למתן יד להקמתה של המדינה בעיקר לשפר את תפקידו של חייל האוויר. לא באתי לעבודה רק כדי לעבוד, באתי גם כדי להשלים את ייעודי כקצינה בחייל האוויר והמטרה שעמדה לנגד עיניי הייתה לשפר ולהביא את חיל האוויר להשיג את התוצאות הטובות ביותר. חייל האוויר במתכונתו היום, בנוי על יסודות שהונחו על ידי דור של קצינים וקצינות שאני גאה להיות חלק מהם.

המצב בצבא ובחייל לאחר המלחמה היה כזה שהיה חוסר בחיילים (גברים) לביצוע התפקידים הנדרשים. מכיוון שכך, לקחתי על עצמי משימה של שילוב בנות (חיילות) במקצועות שעד אז נחשבו כמקצועות גבריים. שכנעתי מפקדים במערך הקשר, התחזוקה ומערך ההגנה האווירי לשלב בנות, כגון: טכנאיות מטוסים, חמשות, עובדות מעבדות קשר, קצינות קשר, עוזרות בקרים ועוד. פעילות זו ליוותה בהכשרת תשתית ויצירת תנאים כך שתתאפשר עבודת החיילות ביחד עם החיילים תוך שמירה על הייחודיות שלהן (נבנו שירותים מיוחדים, שופרו תנאי המגורים וכן לכל אחת מטכנאיות המטוסים ניתנה ערכת טיפוח שכללה אמצעים לשמירה על הידיים, כפפות, נעלים מיוחדות, חומר מיוחד לניקוי הידיים לאחר העבודה, מדים מתאימים מבדים מיוחדים לעבודה וכדומה.)

פעילות זו אפשרה לחיילות במקצועות אלה להיקלט לאחר שירותן הצבאי במקומות אזרחיים שעד אז העסיקו במקצועות אלה רק גברי. הפעילות הנ"ל שאני גאה להיות בין הראשונים שפעלו בנושא  פתחה את הדרך במשק האזרחי לנשים להשתלב במקצועות גבריים וגם להיות "אור לפני המחנה" לאשר יתרחש בהמשך בצבא (לאחר שהשתחררתי) שנשים כיום, הן טיסות כולל סגניות ומפקדת טיסת, מפקדות דת"ק (דיר תת קרקעית), שאחראית על כל תחזוקת המטוס הנמצא בדת"ק, מפקדות סוללה להגנה אווירית כגון כיפת ברזל, המשולבות בסוללות המבצעיות בחייל.

אני מרגישה גאווה גדולה שהייתי בין הראשונים שפעלו להכנסת הבנות למקומות גבריים בצבא.

לוחמת נ"מ (הגנה קרקעית) כשהיא משולבת בצוות בדיוק כמו הבנים.

במהלך תפקידי במחלקת תכנון וארגון בחיל האוויר כראש מדור בענף אמצעים והושמו היסודות להחלפת המטוסים הצרפתיים ששרתו אז בחייל לקליטת מטוסים תוצרת ארה"ב (כגון הפנטום-קורנס ועוד), בוצע תכנון לכוח האדם שיידרש לקליטת מטוסים אלה, כך שבטרם קליטת המטוסים בפועל בחייל, נשלחו מהנדסים וטכנאים לחו"ל כדי ללמוד את תפעול ותחזוקת המטוסים כך, שכשהמטוסים הגיעו כבר חלק ניכר מכוח האדם שקלט את המטוסים בארץ, היה מוכשר לקליטתם. שיטת עבודה זו אפשרה לחיל האוויר לקלוט כראוי את המטוסים עם נחיתתם בארץ, להגביר את רמת המקצועיות של כל בעלי המקצוע בכל רמות הפיקוד הן הטייסים והן הטכנאים שעסקו בתפעולם.

בשנת 1974 לקראת עזיבתו של ראש הענף מיכאלי, הוצעו מספר קצינים כמועמדים למלא תפקיד זה כולם גברים, אני הוצעתי על ידי רמ"ח תואר אלוף משנה שעיה חרסית למלא את מקומו  של מיכאלי ולשרת כראש ענף אמצעים. הייתה זו תעוזה גדולה של הרמ"ח להציע כי לראשונה אישה תמלא תפקיד בתקן סגן אלוף בחייל כאשר  היו מספר גברים שראו עצמם מתאימים למלא את התפקיד הנחשק. בטרם ההחלטה נקראתי למפקד חיל האוויר לפגישה. הוא דבר על חשיבות התפקיד  ואחר כך שאל: "האם את רוצה שוויון זכויות? אני שעבדתי עם האלוף בני פלד כבר מספר שנים, הבנתי כי זו שאלה מכשילה, ועניתי: "לא אינני רוצה שוויון זכויות, לי יש יותר זכויות, כמו למשל, אני יכולה ללדת והגברים לא, או שכשאני נכנסת, גבר מנומס ייתן לי להיכנס ראשונה, יקום לקראתי כשאני נכנסת, אני זו שיכולה להושיט יד ראשונה ללחוץ יד לנמצא מולי, (שכן אישה היא זו המגישה יד ראשונה אם היא רוצה), אך", אמרתי, "אני רוצה שוויון הזדמנויות. תן לי אותה הזדמנות להתמודד על התפקיד כפי שאתה נותן לגברים המתחרים עימי, ושפוט אותי לפי אותם קריטריונים, מבלי לתת לעובדה שאני אישה להשפיע על החלטתך".

תשובה זו כנראה מצאה חן בעיני המפקד, ולאור תרומתי והצלחתי בתוא"ר, ובשיתוף הרמ"ח, שעיה חרסית, החליטו לתת לי להיות ראש ענף אמצעים במינוי סגן אלוף, הראשונה בחיל האוויר, (מלבד קצינת חן חיילית), שקבלה מינוי סא"ל. הייתה זו שבירת תקרת זכוכית שעד אז לא נפרצה בחיל האוויר, ואני בת 27 בלבד.

לקח עוד כמה שנים עד שעוטרתי בדרגת הסא"ל בשל פז"מ (פרק זמן נדרש להמתנה בין דרגה לדרגה). במהלך פרק זמן זה עברתי לשרת בהקמת יחידה חדשה בחיל האוויר בשם מנהלת פריטי אויר, (מפ"א) זאת בשיתוף מפקד מנהלת פרטי אויר(מפ"א) אל"מ בן עמי ברש. בזמן הזה אף התחלף האלוף בני פלד והתמנה האלוף דויד עברי והם אלה שהעניקו לי את הדרגה הנכספת של סגן אלוף.

עם סיום תפקידי במפ"א, מוניתי לתפקיד בצה"ל (מחוץ לחיל האוויר), באגף התכנון (אג"ת, בראשות האלוף אהוד ברק) במרכז לניתוח מערכות בצה"ל. לשם נקראתי להקמת ענף תכנון ומקורות כפי שעשיתי בחייל האוויר לצבא כולו. בענף עבדו כמו בענף בחיל האוויר מהנדסי תעשייה וניהול, פיתחנו מפתחות לתקני כוח אדם בצה"ל, והמשכתי לפעול להרחבת מכלול המקצועות שנשים יכולות לשרת בהם במגוון תחומים כגון: מדריכות חי"ר, מכונאיות נגמש"ים, לוחמות קרקל, מפעילות ציוד קשר, ורבים אחרים, שוכללו שיטות העבודה ביחש"מים  והוגברו אמצעי העזר למיכון העבודה ולהתייעלותה. בטרם הצבתי לאג"ת הובטח לי כי אקבל את ראשות המרכז לנתוח מערכות בדרגת אל"מ, אולם לתפקיד זה התמנה גבר, לשאלתי "מדוע אינם ממנים אותי כרמ"ח תקינה באג"ת"? ענה לי הרמטכ"ל רא"ל משה וחצי "אינך יכולה לשרת בתפקיד זה כי לא נהגת בטנק". אני מניחה ומקווה שהיום שיש לנו טיסות, טכנאיות, לוחמות ועוד תשובה כזו לא תינתן. כאשר מונה  גבר לתפקיד שיועד לי, בקשתי לצאת ללימודי מנהל עסקים, דבר שאושר לי.

לאחר לימודיי חזרתי לשרת בחיל האוויר כמדריכה בפו"מ אויר, וכראש ענף אזרחים. בדיון מטה בראשות מפקד חיל האוויר (עמוס לפידות) הוחלט שאתמנה לתפקיד רמ"ח תו"מ (ר' מחלקת תכנון ומקורות) בלהק כוח אדם. אך גם הפעם במאמצים של שדולת הגברים בלהק כ"א הם הצליחו לשנות את החלטת מפקד חיל האוויר ולשבץ גבר במיקומי.

לאור המצב בו לא הצלחתי לשבור בשנית את תקרת הזכוכית לתפקיד אל"מ בחייל האוויר, ולמרות שהוצע לי תפקיד אל"מ בצה"ל (בתחום בו לא עסקתי ולא רציתי לעסוק) בקשתי להשתחרר מצה"ל.

ראוי לציין שרק 10 שנים לאחר שחרורי קבלה אישה ראשונה  בחיל האוויר דרגת אל"מ.

מינוי נשים בתפקידי סגן אלוף בחייל באוויר ובהמשך גם אל"מ התאפשר עקב פריצת הדרך הראשונה של מינוי  אישה לראשונה לתפקיד סא"ל בחייל האוויר בשנת 1974 ואני גאה שהאישה שקבלה את המינוי הראשון לתפקיד סא"ל בחיל האוויר שאינו קצינת ח"ן  זו אני. הדבר היה  אפשרי רק  בזכותם של שני אנשים "מגביהי עוף" ומובילי דרך: האלוף בני פלד מי שהיה מפקד חיל האוויר ואל"מ שעיה חרסית, רמ"ח תוא"ר, שפתחו את השער לנשים בחייל, שבאו אחריי ותרמו את תרומתם.

דורית און

הסבתא הגאה בליבי נכדתה

הזוית האישית

מאחלת לליבי להגביה עוף ולהגשים חלומות ושאיפות, שכן רק המגביה עוף יכול לראות רחוק.