מאגר סיפורי מורשת

סגירת מעגל

במרץ 1996 התגייס שחר, אבא של עלמה והבן הבכור שלי לצה"ל ליחידה מובחרת. בתקופה זו שהה צה"ל בלבנון. הדאגה הייתה רבה כי בכל שנה נהרגו חיילים והייתה תחושה שאין הצדקה למחיר הכבד שזה גבה.

בתאריך 4.2.1997 קרה "אסון המסוקים". באסון התנגשו שני מסוקים מעל שאר ישוב שבגליל העליון, באותו לילה נורא נהרגו 73 חיילים. אחד מהם היה בן כיתה של שחר והרגשתי שזה יכול לקרות לכל אחד וחייבים לעשות משהו כדי להציל את בננו. אני ועוד שלוש מחברותי, אמהות לחיילים קרביים נפגשנו וחשבנו מה אנחנו יכולות לעשות כדי לסיים את המצב של ה"אין ברירה".

החלתנו לפנות למספר חברי כנסת ושרים במכתה מרגש. הפרסום גרם לתגובה אדירה בציבור וכך נולדה תנועת "ארבע אמהות".

ארבע האמהות

במשך שלוש שנים, עד ליציאת צה"ל מלבנון במאי 2000, הפגנו בצמתים, נפגשנו עם מאות פוליטיקאים, אומנים, אנשי עסקים ובעלי כוח השפעה, כדי לשכנע אותם שחייבים לצאת בשלום מלבנון. המאבק היה קשה, דרש התמדה ואמונה בצידקתינו, אך לבסוף הוא הצליח.

ניתן לקרוא בהרחבה על תנועת ארבע האמהות בקישור הבא: "ארבע אמהות"

"בשנת 1982 פרצה מלחמת שלום הגליל או בשמה האחר מלחמת לבנון הראשונה, אשר במהלכה פלש צה"ל ללבנון ונערך על שטח בדרום לבנון שהוכרז כרצועת הביטחון. הערכות זו גבתה אבדות רבות לצה"ל במהלך השנים הבאות כשהשיא היה אסון המסוקים שאירע ב-4 בפברואר 1997 ובו נהרגו 73 חיילים ביניהם לוחמי חטיבת הנח"ל, לוחמי שריון (מחטיבה 7 וחטיבה 188), הנדסה (גדוד 601), חטיבת גולני, מודיעין שדה וצוות המסוק. בעקבות האסון, החליטו ארבע נשים תושבות צפון הארץ ואמהות לחיילים ששירתו בלבנון, רחל בן דור, מירי סלע, רונית נחמיאס וזהרה ענתבי, לארגן פעילות מחאה אשר תקרא לנסיגה חד-צדדית ומיידית מלבנון. מטרת התנועה הייתה להפעיל לחץ ציבורי על הממשלה לסגת מלבנון, עם הסכם או בלעדיו, ובכך לקיים את החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם הקוראת להכרה בשלמותה הטריטוריאלית של לבנון ובריבונותה, לעזיבת צה"ל את האזור ולהצבת כוח בינלאומי באזור". (מתוך ויקיפדיה)

שחר השתחרר בריא ושלם, הוא היום נשוי לסיגל ואבא לשלושה ילדים. עלמה, בתו הבכירה, נכדתי האהובה נולדה בתאריך 4.2 תאריך סימלי שמהווה מבחינתי ניצחון של אהבה של אמא!

הזוית האישית

סבתא רונית נחמיאס: הנצחון של תנועת ארבעת האמהות, מבחינתי הוא ניצחון האהבה של אמא!