מאגר סיפורי מורשת

בילדותי במרוקו, בזמן קבלת העצמאות של מרוקו מהצרפתים, בחזרתי מהגן אחד הערבים נתן לי מכה בסכין בראש באמצע הרחוב. השכנים לקחו אותי אליהם הביתה טיפלו בי והחזירו אותי עם העוזרת שהייתה לנו בבית.

ב – 2016 נסעתי עם אחיי למרוקו. הלכנו לביקור בעיר בה גדלנו ופגשנו אנשים שעבדו אצל אבא שלי, סיפרו לנו סיפורים ושאלו על שני הילדים הגדולים של אבא שזכרו את שמותיהם. הם שאלו על רוזה שככה קראו לי במרוקו ועל סלומון. כאשר ראו אותי הם נזכרו, התרגשו, בכו וחיבקו אותנו. הראו לנו את הבית שהיה לנו במרוקו וגם הראו לנו את כל העיר. לקחו אותנו לבית העלמין, לבית כנסת שהיה, ולבית ספר של היהודים. הם היו מאוד אדיבים ומאוד חביבים וקיבלו אותנו מאוד יפה. התרגשנו מאד לראות ולהיזכר בבית ובבית הספר.

אבא של אחת הבנות שלמדה איתי לקח אותי לביתה לראות אותה ונורא התרגשנו להפגש. העלינו חווית וסיפורים מפעם איך בתור ילדות טיילנו בעיר. נזכרתי בחנויות, במאפיה ובשוק והסברתי לאחיי של מי הייתה כל חנות של בני המשפחה.

אניית מעפילים בשנות השישים

העלייה ממרוקו הייתה קשה וארוכה מאוד. ב-1956 כל המשפחה של אבי עלתה ארצה חוץ ממשפחתי שנשארה במרוקו. שנה לפני העלייה ארצה חיכינו עם מזוודות מוכנות, בגלל שלא נתנו לעלות ארצה. ב- 1963 קיבלנו התראה שבאים תוך 48 שעות לקחת אותנו לנמל ועלינו לאניית מסע יחד עם עוד 3 משפחות יהודיות. הגענו לאיטליה לאחר מספר ימים. ההפלגה באוניית מסע הייתה גרועה מאוד. לאחר מכן המתנו באיטליה כ- 10 ימים ולאחר מכן עלינו באוניית פאר ארצה לחיפה. הגענו בערב לאחר מיון בין התיירים לעולים. לאחר מכן לקחו אותנו באוטובוסים באמצע הלילה לעיירה בשם שלומי. ברגע שירדנו מהאוטובוס ראינו את אחד הדודים בשמירה וממש באותו הלילה ראינו את סבא וסבתא שלי ואת הדודים ובני דודים.

הזוית האישית

סבתא ורד: בזמן העבודה עם הנכדה שלי נהנתי לספר ולשתף אותה בהתרגשות רבה על חוויותי ממרוקו. היו גם חוויות טובות וגם חוויות רעות. אני מקווה שתלמד להעריך את מה שיש לה בארץ.

שירי: למדתי הרבה יותר על סבתא שלי והיה לי מאוד כיף לשמוע את הסיפורים, היו סיפורים שפשוט נדהמתי להבין שהעלייה וחלק מהילדות שלה הייתה מאוד קשה ומה היא חוותה, למדתי גם שאני צריכה להעריך את מה שיש לי בארץ.