מאגר סיפורי מורשת

סיפור אישי של סגירת מעגל

שמי ברוריה, נולדתי בירושלים לפני מלחמת העצמאות בבית החולים "הר הצופים". גרתי בשכונת הבוכרים קרוב מאוד לגבול רק גדר הפרידה ביננו ובאמצע היה בנין של האו"םהיחסים עם שכנינו הערבים הייתה טובה לא הייתה שנאה היינו משוחחים מעבר לגדר.גרתי בשכונה חרדית ולמדתי בבית ספר חילוני למרות שבבית היינו מסורתיים .את הילדות בילינו בשכונה אחה"צ בלי לקבוע היינו יוצאים לשכונה ומשחקים עד רדת החשכה המשחקים ששיחקנו היו תופסת, מחבואים, קלאס, כדור ועוד.למדתי בבית הספר לבנות "למל" הייתי מגיעה ברגל מרחק של חצי שעה הליכה מאחר ולא היה לנו כסף לאוטובוס, אבי עבד בבניין היה מבוני ירושלים בנה את הבניינים הראשונים ואמי עקרת בית שהייתה מחכה לנו עם ארוחת צהריים חמה וכך עברה ילדותי הראשונה.

בהמשך, למדתי בתיכון דתי סמינר למורות, לצבא לא התגייסתי מאחר ובבית ספר דתי המדיניות לא להתגייס מאחר ובעממי למדתי בחינוך חילוני ובתיכון חינוך דתי היו לי חברות מרבדים שונים שילבתי חברות חילונית וחברות דתית. בסיום לימודי התיכוניים ויתרתי על עבודת ההוראה והתחלתי לעבוד במשרד האוצר, שילבתי בין עבודה ולימודי ציור וכן עבודות מלאכה (תחביב שקיים בי עד היום).

ופה אמשיך את סיפורי לאחר מלחמת העצמאות. לאחר שנתיים הכריז בן גוריון אז ראש הממשלה הראשון, על מדינת היהודים בארץ ישראל וחלוקת ירושלים. אולם, מדינות ערב היו נגד ההחלטה ופתחו במאבק קשה. המלחמה גבתה קורבנות רבים משני הצדדים. לאחר שנה של מלחמה ללא תוצאות הוחלט ע"י האו"ם על הפסקת אש וירושלים חולקה לשתיים עם מעבר גבול בפיקוח האו"ם. חלקים רבים מהעיר וביניהם בית החולים "הר הצופים" עבר לשליטת הערבים.

בית חולים הר הצופים

בתקופה זו גרנו קרוב לגבול ובית החולים "הר הצופים" נשקף מחלון ביתי, תמיד השקפתי על האזור הרחוק קרוב וחשבתי אילו יכולתי להגיע לשם – בית ילדותי בירושלים.

משקיפה על הרחוב בירושלים

לאחר 19 שנים פרצה מלחמת "ששת הימים" שהחלה במכה מקדימה ישראלית, האווירה הייתה של מלחמה אולם לא ידענו מתי זה יקרה. בעודי עוזרת לאמי לתלות כביסה במרפסת החל מטח של יריות שעף עבר מעל ראשי ונכנס לתוך הבית. מיד ירדנו כל בני הבית למקלט (היום זה ממ"ד) שהיה בשותפות כל דיירי הבניין. במשך שישה ימים ישבנו מתוחים במקלט, הפגזים שרקו מעלינו ואחד אף נפל על הבניין שנהרס בחלקו. בסיום המלחמה יצאנו לרחובות וקיבלנו את הלוחמים בעוגות ופרחים. לאחר הכיבוש אוחדה ירושלים בשליטת מדינת ישראל וכן חזרה שליטתנו על שטח בית החולים "הר הצופים" שאף חודש לאחר שננטש.

לימים נישאתי ונולדו לי שלוש בנות, את בתי השלישית והקטנה שהיא אמא של עומר ילדתי בבית החולים "הר הצופים" החדש. ופה נסגר המעגל שחיכיתי לו.

בית החולים הר הצופים כיום – סגירת מעגל

הפלאפל השכונתי בירושלים

בית הכנסת העתיק "מוצא" בירושלים עם הגינה שהוקמה לזכרו של אבי שלמה דדש ז"ל אשר נתרמה על ידי ילדיו.

הזוית האישית

לשנינו היה לנו מאוד נעים וכיף לקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי, הרגשנו שאנחנו באותו הראש לאורך כל הזמן והדרך.