סגירת מעגל וקיבוץ גלויות
סגירת המעגל, חמישים שנה לאחר שסבתי עזבה את הארץ הצאצאים שלה שבו אליה.
הסיפור שלי מתחיל לכאורה בבואנוס איירס ארגנטינה לפני 64 שנים אבל
בעצם הוא מתחיל הרבה קודם והוא משקף במיקרו קוסמוס את סיפור הגולה.
אמי ז"ל נולדה בפולין
ובגיל 6 חודשים הוריה החליטו לחפש עולם חדש ועברו לארגנטינה.
אבי ז"ל נולד בארגנטינה אביו הגיע מרוסיה דרך תכנית ההתיישבות של
הברון הירש ואמו הגיעה מארץ ישראל, דור שישי ליהודי צפת, שהיגרו לארגנטינה בזמן
מלחמת העולם הראשונה עקב בעיות פרנסה קשות.
את ילדותי בארגנטינה אני זוכר היטב. בשכונה שלנו לא חיו כמעט יהודים.
הורי, שנושא יהדותנו היה חשוב להם, שלחו אותי בשעות הבוקר לבית ספר רגיל ובשעות
אחר הצהרים לבית ספר יהודי שם למדנו מסורת, היסטוריה יהודית וכמובן ציונות. בסופי
שבוע הלכתי לתנועת הנוער העובד והלומד.
אני והמורה בכיתה א'
הילדות שלי הייתה רגילה לגמרי אהבתי לשחק כמו כל הילדים, לעסוק בספורט
( בעיקר כדורגל) ולצאת לטיולים וחופשות עם המשפחה.
הורי החליטו לסגור מעגל ובשנת 1963 בהיותי בן 12 עלינו לארץ ביחד עם
עוד שלושה אחים ואחיות, סגירת המעגל התבטאה בכך ש – 50 שנה לאחר שסבתי עזבה את הארץ בתקופת
השלטון הטורקי הצאצאים שלה חזרו למדינה היהודית.
כאן בעצם מתחיל הפרק השני של הסיפור עזיבת החברים והמשפחה המורחבת
בארגנטינה ועזיבת כל מה שמוכר לך עד אותו יום ומעבר למקום חדש עם שפה חדשה, אנשים
חדשים…
תחילה התיישבנו בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד מתוך אמונה שזו הדרך הטובה
ביותר לממש את החלום הציוני.
אישית השתלבתי מהר מאד למדתי את השפה ורכשתי לי חברים חדשים. לאחר כשנתיים החליטו הורי
שחיי הקיבוץ אינם מתאימים להם ועברנו כל המשפחה לנתניה.
באותו זמן ,המצב בארץ היה לא פשוט, הכלכלה הייתה שרויה במיתון כבד
והורי התקשו למצוא עבודה שתפרנס משפחה בת שש נפשות. עברנו תקופה מאד לא פשוטה
במהלכה נאלצנו להתרגל למחסור כמעט בכל תחומי החיים ואף למצוא את הדרך לעזור
בעבודות מזדמנות בחופשים או לאחר שעות הלימודים.
יצוין שעל אף המצב הקשה הורי לא ויתרו ושלחו אותי לבית ספר תיכון ברמה
גבוהה. הדבר באותם שנים לא היה מובן מאליו ומשפחות רבות הוציאו את ילדיהם ממסגרות
חינוכיות על מנת שיעזרו בפרנסת המשפחה.
זו הייתה תקופה מחשלת ומאתגרת בה למדתי ששום דבר בחיים לא מובן מאליו
ושדברים יכולים להשתנות בצורה קיצונית תוך זמן קצר.
ב 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ואני כנער בן 16 עזרתי בכל דבר
שיכולתי החל מחפירת שוחות ( לא היו אז
ממדים ובקושי היו מקלטים) ועד לסיורים בלילות להגיש עזרה למי שזקוק.
מלחמת ששת הימים שינתה את המצב הכלכלי בארץ וגם המצב הכלכלי של משפחתי
החל להשתפר.
ב 1969 סיימתי תיכון והתגייסתי לצהל. וזה בעצם פרק ג של הסיפור.
את רוב השרות הצבאי עשיתי כמפקד טנק ברמת הגולן.
השרות הצבאי היה עבורי אבן דרך מאד משמעותית אשר פתחה בפני אפשרויות
רבות ומגוונות. ההתמודדות היום יומית עם מצבים חדשים אתגרה אותי ונתנה לי להבין
שיש בי דברים שעד אז לא הכרתי.
בשנת 1972 השתחררתי מהצבא ושנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים. מלחמה זו תפסה אותי , כמו את כל עם ישראל, בהפתעה גמורה. חיינו בהרגשה
שלאחר מלחמת ששת הימים שכנינו יבינו שלא כדאי להתעסק איתנו אבל מסתבר שטעינו.
אני התגייסתי ביום הראשון למלחמה ומיד נשלחתי עם כל הגדוד להילחם
בסיני. הימים הראשונים היו קשים מאד ניהלנו קרבות במשך שעות ארוכות וכמעט ולא
ישנו. אני זוכר שרק אחרי חמישה ימי לחימה מצאנו את הזמן להתכנס למנוחה וסוף סוף
לאכול משהו מתוך מנות הקרב.
לאחר השבוע הראשון המצב התייצב ובעיקר הדפנו עם הטנקים ניסיונות פריצה
של המצרים לתוך סיני. ביום ה 12 למלחמה בניסיון נוסף לבלום פריצה של כוחות מצרים נפצעתי מכדור בכתף. מיד פינו אותי לבית חולים ושם התברר שהכדור שבר לי את הכתף ויצא דרך
הגב כך שבעצם מבחינתי המלחמה נגמרה.
אני מפקד על טנק ברמת הגולן
כשנה לאחר המלחמה החל פרק ד
של הסיפור והוא נמשך בעצם עד היום, נישאתי לתקוה מבית דבש שמשפחתה עלתה בתחילת
שנות החמישים מלוב ויצרנו מיזוג גלויות נוסף.
עם השנים נולדו לנו שלושה ילדים ובשלב זה חמישה נכדים ויצרנו משפחה
לתפארת שממשיכה את הסיפור לפרקים נוספים מרתקים לא פחות.
אני ושלושת ילדי
זה הסיפור שלי. הסיפור שמתחיל בשכונה בבואנוס איירס ונמשך עד היום. לכאורה אין בו דברים מיוחדים אבל
בעצם הוא משקף את חייהם של הרבה מאד יהודים שהתגלגלו במקומות שונים בעולם עד
שהגיעו לכאן להקים משהו אחר ובעל משמעות רחבה הרבה יותר.
מילון
בואנוס איירסעיר הבירה של ארגנטינה
ציטוטים
”"מלחמת יום כיפור תפסה אותי, כמו את כל עם ישראל, בהפתעה גמורה.“