מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי – עליה בן שימול או בשם משפחה הקודם שלה עליה  אלון

סבתי נולדה במרוקו , בעיר טמלוגט. כשהייתה מאוד קטנה התייתמה מאמה. אביה גידל אותה ואת שתי אחיותיה. אחותה נפטרה גם כן בגיל צעיר והיא נשארה עם אחות אחת בלבד.

 

סבתי מספרת כי לאביה היו מטעי תמרים והוא נחשב לאדם מבוסס במרוקו. היא כל הזמן אומרת כי גדלה על תמרים וזה מה שנתן לה את הכוח.  כשסבי קנה תמרים בארץ הוא היה מראה לה אותם ואומר בצחוק: " היו לך כאלה במרוקו" ? ומיד התחיל בניהם ויכוח על התמרים שהיו להם במרוקו.

 

סבתא התחתנה בגיל 12 ,בתקופה זו אי אפשר היה להתחתן מבחירה או אהבה, אלא להתחתן רק בשידוך בין המשפחות.

היא עלתה לארץ בשנת 1962, עם  אביה, סבי ועם הילדים שלה . הסוכנות היהודית דאגה להם לעליה. במרוקו הערבים היו חוטפים בנות קטנות ומעלימים אותן, סבתי פחדה שזה יקרה לה ולכן מיהרה לעלות לארץ. הם יצאו ממרוקו בחשאיות בלי לספר לאף אחד ונפרדו רק מהקרובים ביותר.

 

סבתי לא הביאה רכוש ממרוקו כי לא הייתה להם אפשרות. היא הביאה איתה מגש מנחושת שקיבלה מאביה וזוג פמוטים שנמצאים אצלה בבית עד היום. את המגש אביה קיבל מאביו והעביר אליה. סבתי אומרת שמגש זה קיים אצלם כ- 200 שנה.

 

אחותה היחידה נשארה במרוקו ובמשך שנים רבות הן לא התראו כי לא היה אפשר לצאת ממרוקו לבקר בארץ. היא פגשה את אחותה מספר פעמים מועט, אחותה נשארה לגור במרוקו ורק לפני מספר שנים עזבה לפריז.

 

לסבתי כמעט ולא הייתה משפחה בארץ מלבד בת דוד קרובה אחת שגרה בירושלים, הילדים שלה היו כל עולמה. הם עשו את המסע באוניה ועצרו בג'ברלטר ומשם המשיכו עד לארץ. הם קיבלו  מגורים בשדרות אך ביקשו לעבור ליבנה מכיוון שהמשפחה של סבא שלי גרה שם .

 

כשהיא הגיעה לארץ היה מאוד קשה לקלוט את השפה והיא התמודדה לבד עד שקלטה את העברית. סבתא שלי הייתה עקרת  בית וסבא עבד במפעל בדים. סבתי דאגה למשפחה  וסבי פירנס אותה ואת הילדים . כשנולדו הנכדים היא המשיכה לדאוג להם ולטפל בהם כי המשפחה בשבילה כל עולמה.

 

תשע"ו