מאגר סיפורי מורשת

שמי עדה, סבתא של תומר ועוד שלושה נכדים. מתגוררת במזכרת בתיה, נולדתי במושב עין ורד שבשרון, בו התגוררתי ומאוד אהבתי את החיים במושב עד גיוסי לצבא.

סבתא עדה בטירונות במחנה 80

לאחר השירות הצבאי בחיל האוויר כסמלת-סעד, התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת ירושלים. בסוף אותה שנת הלימודים ב-1973, פנה אליי ניל סחר שהיה אחראי על הפרלמנטים לנוער בארץ שהכיר אותי באופן אישי מאחר שבתיכון הייתי יו"ר הפרלמנט לנוער בעמק חפר ובשל זאת ביקש ממני להצטרף למפלגת העבודה. במטרה לסייע ליצחק רבין להיבחר לכנסת ולממשלה. אני הייתי אחראית על גיוס בני נוער וצעירים שיתמכו ברבין.

יצחק רבין היה נערץ עליי ובאותה תקופה הוא סיים את תפקידו כשגריר בארה"ב. הוא שאף להיכנס לעולם הפוליטי אך בינו לבין ראשת הממשלה, גולדה מאיר, היו יחסים עכורים. במשך שלושה חודשים פניתי לחברים שהיו בעבר בפרלמנטים לנוער לתמוך ברבין. מידי שבוע בימי ראשון רבין נהג לשבת "בפיצרייה רמיני", בכיכר מלכיי ישראל, זו הכיכר בה נירצח רבין כעבור 22 שנה. שם הייתי נפגשת אתו. תמיד התרשמתי מנועם הליכותיו, מסבלנותו והכול היה מלווה עם חיוך ביישני. לימים חשתי שהיה לי כבוד רב לפגוש בו ולעבוד עבורו. לצערי, מלחמת יום הכיפורים שפרצה באוקטובר 1973, קטעה את העבודה שלי במפלגה ולאחר מכן חזרתי ללימודים בירושלים והקשר אתו נותק, ואתו נותק גם החלום שלי לקריירה פוליטית. כעבור שנתיים סיימתי את לימודי העבודה הסוציאלית והתחלתי ללמוד יעוץ חינוכי באוניברסיטת תל אביב.

באותה העת נישאתי לאלי שלמד באותה אוניברסיטה, ושנה לאחר מכן נולדה ענת, בתי הבכורה אמו של תומר שהוסיפה שמחה ומשמעות רבה לחיינו.

רכשנו דירה בראשון לציון וגרנו שם חמש שנים. בזמן הזה עבדתי כעובדת סוציאלית בסוכנות היהודית, וכשסיימתי את התואר השני התחלתי לעבוד כיועצת חינוכית בעמל ובגימנסיה הריאלית. אז גם נולד בני השני רן.

מאחר ובעלי סבל מאסטמה קשה עברנו לגדרה שהייתה מקום מתאים למחלה זאת. כולנו התאהבנו במושבה היפה אך חיש מהר נאלצנו לעבור דרומה לערד. בתחילה המעבר היה טראומתי עבורנו. מאחר שהמשפחה הייתה צריכה להסתגל לסביבה מדברית, אך תוך שנה התרגלנו והתאהבנו במקום ובאנשים. רכשנו שם חברים  לחיים ובעיקר מקרב מורי התיכון, שם עבדתי כיועצת חינוכית. בשנת 1990 חזרנו לגדרה, לאחר ששיפצנו את הבית. אך כעבור חודש בעלי אלי נפטר. עברנו תקופה לא קלה שבמהלכה פרצה מלחמת המפרץ. הצלחנו להתגבר ולהמשיך בחיינו להצליח במשימות שהצבנו, כולל טיולים משפחתיים בארץ ובחו"ל.

אני המשכתי ללמוד ולהתפתח במשרד החינוך בתחומים שונים בהם כיהנתי כמדריכה ארצית של שפ"י (השירות פסיכולוגי) במניעת סמים ואלכוהול, שוויון הזדמנויות בין המינים והדרכת גננות בנושא- הורות בקדם יסודי.

הילדים גדלו וסיימו את התיכון האזורי בגדרה, שרתו בצה"ל ונסעו למסע ארוך במזרח הרחוק. לאחר מכן, שניהם למדו תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב. הם נישאו ובתי ענת ממשיכה להתגורר בגדרה, ולה שלושה ילדים והאמצעי הוא תומר שבזכותו אנחנו משתתפים בפרויקט זה.

ב-15 השנים האחרונות, לפני יציאתי לגמלאות, עבדתי בעיריית אשדוד וניהלתי את המרכז להורות משמעותית. במסגרתו יזמתי ופיתחתי את המודל של "הנכחה והנגשה" להדרכת הורים בעיר, כולל הקמת בית מיוחד למתן שרותי למידה, הדרכה ויעוץ להורים ולמשפחות….מיזם שהצליח מאוד באשדוד… כיום, אני מנסה להפיץ את המודל ביישובים נוספים. אני מתגוררת במזכרת בתיה יחד עם עוזר בן זוגי לחיים….

אירוע חשוב שאירע בחיי בשנים האחרונות: לאחר נחישות ודביקות וחיפוש משפחתי בעקבות שמועות…. מצאתי את אחי שנולד בחיפה לאבי בשנת 1931, בעבר היה סוד במשפחה, שאבי היה נשוי לפני שהכיר את אמי. פגשתי את החוקרת של תכנית הטלוויזיה "אבודים"… ולמרות שכמעט לא היו לי פרטים, היא הצליחה לשמחתנו הרבה לאתר אותו וכך זכיתי וזכינו באח מקסים שדומה מאוד לאבי ולאחיי וכמובן …. במשפחה חדשה.

הזוית האישית

תומר: אני מאחל לך שתחיי עד 120 חיים טובים ותזכי לנינים.

סבתא עדה: אני מאחלת לך שיהיו לך חיים מלאי משמעות ותצליח לממש את כל התכונות הנהדרות שלך. תעז לחלום חלומות ותזכור שאתה יכול לממש אותם. מאוד נהניתי לעשות את הפרויקט אתך.