מאגר סיפורי מורשת

סבתא ים וייס נולדה בטריפולי שבלוב. לסבתי היו 2 אחים ו – 4 אחיות. סבתי היא הקטנה מבין כל האחים. כשסבתי נולדה אחותה הגדולה, אסתר, הייתה בת 20.

אסתר הפכה לאמא לפני שסבתא שלי נולדה. אסתר עלתה לארץ בעליה "בלתי לגלית" דרך איטליה לפני כל המשפחה. אחריה עלו לארץ שני אחיה, ראובן וישראל .הם עלו דרך תנועת נוער "הצופים".כל שאר המשפחה עלתה לאחר שנה בשנת 1949 כשסבתי הייתה בת 4. הם הגיעו לארץ באוניה ועגנו בחיפה. משם נסעו לבית ליד והשתכנו במעברת עולים. הם גרו במבנה גדול  במשך שנה. במהלך השנה סבתא הייתה בגן ילדים שמסביבו היו פרדסים. סבתא מספרת ששמה של הגננת היה אהובה והיא אהבה אותה מאוד. בגן, סבתא התחילה לדבר בשפה העברית ומילתה הראשונה הייתה "כן".

אחרי שנה פיזרו את מעברת העולים  בבית ליד והם עברו למעברה ברחובות. סבתי זוכרת כי במקום היו 3 אוהלים והרבה עשבים גבוהים, שעברו את גובהה. עם הזמן המעברה התפתחה, הגיעו עוד אנשים ושהיו מספיק ילדים פתחו בית ספר. סבתא ים מספרת שבתחילה היה אי סדר. חילקו אותם לכיתות לפי המראה שלהם. ילדים שהיו נראים גדולים שמו בכיתה גבוהה ואלו שנראו קטנים שמו בכיתה נמוכה. אותה שמו בכיתה א' .היא למדה שם עד כיתה ח' . כשהיא הייתה בכיתה ח', בית הספר נסגר ומשפחתה עברה לעיר רחובות, שם היא למדה בתיכון וסיימה כיתה יב'.

לאחר שסימה בית ספר עבדה בהנהלת חשבונות. מאוחר יותר עברה לקיבוץ חניתה ושם הכירה את סבא שלי. הם התחתנו בחניתה בקיבוץ ושם שיבצו אותה בעבודה בגן ילדים. היא עבדה בגן במשך שנה. אחר כך הם עברו לגור ברחובות, שם ילדה את הבן הבכור שלה, אבא שלי שי. היא למדה בסמינר לגננות ועבדה בתור גננת 35 שנה. בתקופה זאת גם שינתה את השם שלה ממרים לים בגלל שאהבה את הים.

בגיל 60 הפסיקה לעבוד בתור גננת והתחיל לטייל בעולם, לעשות יוגה, לרכוב על אופניים, לקרוא ספרים, לשחות ולחיות אורח חיים בריא. עד היום אוהבת ומקפידה לעשות את הדברים האלו. כל יום היא מתעוררת מוקדם בבוקר כדי להספיק לעשות את מה שהיא אוהבת. היא רוכבת על אופניים לים, שוחה ועושה יוגה.

ועל זה היא אומרת "שעת הבוקר היא ביוקר".

שחזור תמונה רב דורית שעשינו יחד

תמונה זאת צולמה בביתי, אבא שלי צילם אותה והיא תמונה שמשחזרת תמונה המופיעה למעלה. בתמונה רואים אותי ואת אמא שלי עם רקע דומה לרקע של התמונה המקורית.

הזוית האישית