מאגר סיפורי מורשת

שמה של סבתי הוא סימה (בסי) פרגי, בנוסף היא קרויה על שם סבתא שהגיעה מטורקיה לסוריה. סבתא מספרת: "כשהייתי ילדה, לא נהגו לקרוא לנו בשמות חיבה. כמו כן, שם משפחתי שונה עם העלייה לארץ, שם משפחתי הקודם היה חודדה".

סבתי נולדה בסוריה בעיר דמשק, כילדה בכורה להורים צעירים, שהביאה שמחה למשפחה המורחבת. יש לה 8 אחים ואחיות. סבתא מספרת שהיא ואח שלה נמצאים בקשר הדוק כמעט יום יומי וכמובן בשמחות, חגים ואירועים הם נפגשים עם כל האחים והאחיות.

סבתי בצעירותה

כשסבתי הייתה קטנה, כמובן שלא היו אז מחשבים אז הם שיחקו בשכונה עם כל הילדים, בקפיצה על חבל, גומי, 5 אבנים, קלאס, תופסת, מחבואים ובנוסף גם אהבו לקרוא ספרים. סבתי אהבה את סיפורי האגדות. כמו כן בערבים היו יושבים לצד סבא וסבתא לשמוע סיפורים ואגדות עם.

את הלימודים ובחינות הבגרות שלה סבתא סיימה בסוריה, היא הייתה תלמידה מצטיינת. היא אהבה ללמוד חשבון, ערבית והיסטוריה. בנוסף, בארץ המשיכה ולמדה בסמינר גורדון מקום בו לאחר מכן עבדה בתור מורה לערבית.

סבתא מספרת:

"עבדתי בשנות ה-80 בבית הספר "איינשטיין". הילדים לא אהבו ללמוד את המקצוע שלמדתי "ערבית", כי זו הייתה שפת האויב, והיה עלי להסביר את צד האויב".

בעבר בסוריה סבא של סבתי ניהל את טקס החנוכה עם כל הדודים והמשפחה המורחבת. הם הדליקו נרות ואכלו ספינג' ולביבות בנוסף לקינוחים אכלו ארוחת חג חגיגית. כמו כן, היו כמה חגים שסבתא שלי אהבה כמו: פורים –  אותו אהבה לחגוג, משום שאהבה לראות את השמחה של כל הילדים החברים והנכדים שהיו מחופשים (בארץ).

ההכרות של סבא וסבתא

סבתא מספרת: "את בעלי הכרתי בילדות הוא היה בן דודי. בזמן הזה ההורים שלנו לחצו עלינו להתחתן. נישואין עם בן דוד היו חשובים כדי לשמר את הקשרים המשפחתיים והרכוש המשפחתי. התחתנתי בשנת 1962 שהיתי בערך בת 18 ומיד לאחר מכן אני ובעלי עלינו לארץ ופה הקמנו משפחה. כשנולד בני הבכור הייתי בת 20".

לאחר היציאה לגמלאות, סבתי שומרת על אורח חיים בריא כלומר: ספורט, אירובי, יוגה, הליכות (ריצות בחוץ, שחייה, זומבה וגם שומרת על תזונה בריאה עם ירקות ופירות, מעט שומן ופחות סוכר ומלח.

הזוית האישית

סבתא סימה: היה לנו מאוד מהנה, למדנו להכיר אחת את השנייה והקשר בנינו התחזק.

אני וסבתא