מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא שמחה – סיפור חיים

נועם וסבתא בתוכנית הקשר הרב דורי
מחזור תפילה , פעילות "חפץ"
ילדות של פעם

שמי שמחה להמן, נולדתי ברמלה למשפחה בת 7 נפשות. יש לי שלושה אחים ואחות. אנחנו משפחה דתית, משפחה חמה ומלוכדת, והייתה לי ילדות מאושרת. נולדתי כאשר המדינה הייתה בת 7 שנים. הכל היה אז צנוע ולמרות זאת לא הייתה הרגשה של חוסר.

אבי ז"ל עבד בצינורות מזרח התיכון , אמי הייתה רוב השנים בבית, עד שגדלנו. אמא הייתה תופרת ותפרה לנו בכל חג ואירוע בגדים חדשים .

הילדות שלי הייתה שונה ואחרת מהיום, לא הייתה לנו טלוויזיה, לא היה מחשב ואפילו טלפון לא היה בבית. את הזמן הפנוי שלנו בילינו ביחד כל האחים  בבית, או שיצאנו לשחק עם חברים בשכונה במשחקי כדור, חמש אבנים, קלאס, דמקה ועוד. בכל יום שישי חיכיתי לעיתון שיגיע וכשהגיע ישבתי עם המילון כדי לפתור את התשבץ. בכל יום בשבוע, בשעה 14.00 הייתה ברדיו תוכנית עם סיפור בהמשכים, ואני שסיימתי את הלימודים ב 13:30  רצתי כל הדרך כדי  לא להפסיד את התוכנית. בכל שבוע היה עלינו לעזור בבית בהכנות לשבת. תמיד אהבתי לסדר את הבית ופחות אהבתי לעזור במטבח.  לכן כשהתחתנתי לא ידעתי להכין אפילו חביתה.

בימים ההם לא היה בכלל טלפון וגם לא היה לנו צורך בטלפון, כי לרוב המשפחה והחברים לא היה טלפון, כך שלא היה עם מי לדבר, וכאשר התחילו להתקין טלפונים, ולנו עדיין לא היה, היו ברחובות טלפונים ציבורים עם אסימונים, והיינו צריכים לקנות אסימונים. אורך השיחה היה על פי כמות האסימונים שהכנסנו למכשיר הטלפון. לא היו לנו משחקים רבים בבית, אבל היו לנו ספרים שאני זוכרת אותם היטב. היה לנו סדרת ספרים על כול ארצות אירופה, וכשקראתי אותם הרגשתי שאני ממש שם, למרות שכול התמונות היו בשחור לבן . מה שהקסים אותי היה לקרוא על הגייזרים הצבעוניים בהולנד, ארצות שבהן חלק גדול מהשנה אין אור יום, סיפורים על המדינות שבהן יש מלך, מלכה, נסיכים וארמונות. אני זוכרת סדרה שקראו לה "דע את הים היבשה חלל ואדמה" וגם שם היו סיפורים מרתקים על סופות בים, מטוסים, רעידות אדמה והעצמה של הטבע. היה גם ספר שהיו בו משחקים שונים בכל עמוד, שלימים הפכו למשחקי קופסה. מאוד אהבתי לקרוא ספרים וגם היום.

כשנפתחה טייסת 135 בשדה דוב, הייתי הפקידה הטכנית הראשונה בטייסת .לפני מספר שנים סגרו את בסיס חייל האוויר בו שירתתי, הבסיס היה צמוד לנמל התעופה שדה דוב האזרחי, שהשנה סגרו גם אותו. כך שבמקום בו שירתתי אמורים להיות רק בניינים רבי קומות.

בסוף השירות הצבאי הכרתי את סבא ובאותו היום שהכרנו החלטנו להתחתן. כשהשתחררתי התחלתי לעבוד בבנק הפועלים. בתקופה זו לא היה כספומט, או כרטיס אשראי ואסור היה להיות ביתרת חובה. מידי יום הבנק היה מתמלא אנשים, שבאו להוציא את המשכורת שלהם בכסף מזומן, כך גם ביצעו את הקניות שלהם, בכסף מזומן, ובקניות גדולות השתמשו בצקים, היום אנחנו בעידן שרוב השירות של הבנק ניתן דרך המחשב, או על ידי הכספומט ורוב הקניות נעשות בכרטיס אשראי . כשעבדתי בבנק המטבע היה  לירה, אחר כך המדינה החליטה שכל  10 לירות = שקל, לאחר זמן מה המדינה החליטה שכל 1000 שקל = שקל חדש. כך שמי שהיה לו 10,000 לירות בבנק,היו לו כעת  עשרה שקלים חדשים. מהלך זה קרה בגלל האינפלציה, שמשמעות המילה היא שערך הכסף ירד. אני זוכרת את הלקוחות הבנק, שבמקום עשרות אלפי לירות בחשבון, היה להם עכשיו בחשבון שקלים חדשים בודדים.

סבא ואני התחתנו ב-6.7.1977 גרנו ברמלה בתחילה, וכעת אנחנו גרים בשהם. אמא מיכל נולדה בשנה הראשונה שהתחתנו .

סבא עבד בשארם-א-שייח שבסיני. חצי האי סיני נכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים, ובעקבות הסכם השלום הוא הוחזר למצריים. סבא היה מגיע רק בסופי שבוע אולם הגעגועים שלו לתינוקת מיכל, גרמו לו לעזוב את העבודה  בשארם-א – שייח ולהתחיל לעבוד בחברה שבה הוא עובד עד היום. יעל נולדה אחרי אמא שלך, ולאחר מכן נולדו עודד ודניאל הקטן. כאשר הפכתי לאמא ל- 3 ילדים החלטתי לעזוב את העבודה בבנק, כדי להיות יותר עם הילדים שלי, העבודה בבנק הייתה מפוצלת, והייתי מגיעה הביתה ארבעה ימים בשבוע, רק ב 20.00 בערב. מאז שעזבתי את הבנק ועד היום, אני עובדת כמנהלת חשבונות ראשית, ברשויות מקומיות. עבודה מעניינת ומאידך נוחה לי,כי היא אפשרה לי להיות זמינה להורי, ילדי וכיום גם לנכדי האהובים. בשבילי המשפחה היא מעל הכול.

במהלך השנים למדתי באוניברסיטה הפתוחה קורסים הקשורים לכלכלה וחשבונאות. למדתי הנהלת חשבונות ויעוץ מס (אהבתי מאוד כל מה שקשור לחשבונאות). בשנים האחרונות אני לומדת וקוראת יהדות ונהנית מאוד, למדתי שהדת שלנו מלאה בערכים . בתורה שלנו  יש חכמה רבה. מכל הסיפורים שבתנ"ך ניתן ללמוד המון, התורה שלנו מחנכת לערכים ,לכבוד, יחס לזולת, צניעות, יחס לחלשים ,ואפילו יחס לבע"ח. לדוגמה: על פי הכתוב, למי שיש בע"ח בבית, חייב להאכיל קודם את החיה ואז לאכול בעצמו.

הזוית האישית

סבתא: בזכותך נעם הפכתי להיות סבתא, את הנכדה הבכורה שלי ואותך אני אוהבת מאוד מאוד. מודה לך שבחרת בי לבוא למפגשים אלו. דבר שריגש אותי ושימח אותי מאוד.

נועם: מאד נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבתא שלי.

מילון

אסימון
אסימון הוא אמצעי תשלום שהיה נהוג עבור שימוש בטלפון ציבורי. מכניסים את האסימון לחריץ מתאים במכשיר הטלפון כדי לבצע מהמכשיר שיחה. השימוש באסימון להפעלת טלפון ציבורי החל בשיקגו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בשבילי המשפחה היא מעל הכול“

הקשר הרב דורי