מאגר סיפורי מורשת

בעיר נאדבורנה שבפולין (כיום באוקראינה) חיה משפחת בליצר. הייתה זו משפחה אמידה, שבבעלותה היה מפעל לעיבוד עורות ובתי דירות להשכרה. היה זה טבעי שלמשפחה במעמד סוציו-אקונומי גבוה תהיה עוזרת בית, ושמה היה פרניה דדק. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את נאדבורנה, וחודשיים אחר כך הועברו היהודים לגטו כדי להקל על הגרמנים להשמידם. משפחת בליצר כללה את אבי המשפחה דב-ברל בליצר שהיה בין הקורבנות הראשונים, האם ולטמה לבית קרמר והילדים סוניה ובנימין, ואילו דדק, שהתגלתה כאשה אצילת נפש, נשארה בדירתם ומדי יום העבירה אל הגטו, באמצעות אוקראיני מקומי, אוכל ומצרכים לבני המשפחה.

בדצמבר 1941 העבירה סבתם של בנימין וסוניה, באמצעות אותו איש קשר אוקראיני, מסר לדדק ובו ביקשה ממנה להבריח את הילד אל מחוץ לחומות הגטו ולעזוב את העיר. דדק לקחה את בנימין תחת חסותה ונמלטה איתו. הנכדה שבחרה להישאר עם הסבתא נספתה ביחד איתה.

במשך חודשים רבים נדדו דדק ובנימין ביערות באזור נאדבורנה וסקלט והחליפו שוב ושוב מקומות מסתור. בלילות היא הייתה מחביאה אותו ויוצאת לבדה לחפש להם שאריות מזון. לפעמים היא הצליחה למצוא עבודה אצל איכרים בכפרים מקומיים, ואז היתה מחביאה את בנימין סמוך אליה, אם זה בדיר חזירים או בשדה חיטה. בכל פעם שבנימין התגלה היו השניים בורחים בחזרה אל היער וממשיכים לחפש מקומות מסתור אחרים. במשך כל התקופה טיפלה העוזרת בילד בנאמנות רבה ודאגה לו כאילו היה בנה שלה.

בתום המלחמה, עם שחרורה של העיר סקלט, אספה דדק תחת חסותה ילד נוסף – יהודי יתום בשם אליעזר (לייזר) ארט – והגיעה עם שני הילדים למחנה עקורים בגרמניה. דדק לא בחרה באפשרות הקלה לחזור למולדתה אוקראינה אלא עלתה עם שני הילדים לארץ ישראל. השלושה הצליחו לעלות על הספינה "אקסודוס" שהוחזרה לגרמניה בידי הבריטים. בפברואר 1948, לאחר שעברו תלאות קשות בים, הצליחו השלושה לנחות על חופי חיפה והתיישבו בקרית חיים.

 בנימין בליצר

סימה שמוקלר האחות מצוות ההגנה בעדותה לברכה חבס במסגרת איסוף החומרים לספר "הספינה שניצחה" בעמוד 60 מדווחת. …. "הייתה גם אישה אוקראינית, שהובילה אף היא שני ילדים יהודים מיותמים אל קרוביהם בארץ ישראל, האחד בן 7 והשני בן 10, הייתה מחנכת אותם ברוח הדת היהודית…. קרה מקרה מוזר. מישהו מנוסעי האונייה הודיע פתאום, כי אחד משני הילדים הללו בנו שנגזל ממנו. התלקח ריב גדול באונייה סביב העניין הזה. כשנודע הדבר לאישה עמדה על דעתה: לא נכון! אני בטוחה, שההורים הוצאו להורג!" מרוב התרגשות התעלפה. נאלצנו לערוך בירור מדוקדק בעניין. בבואנו לגרמניה התקשרנו עם יהודי מידידי המשפחה, שחי באחד המחנות, ובעזרתו הוברר לנו, שהצדק אתה…."

בפברואר 1948 הצליחה לעלות ארצה עם שני הילדים והתיישבה בקריית חיים.

דדק קשרה את גורלה עם העם היהודי, התגיירה ונישאה לניצול השואה אברהם ביילסקי.

פרניה ביילסקי לבית דדק נפטרה ב-1 בינואר 1986 בגיל 77. הזוג הנאצל הזה גידל את בנימין ואת לייזר כבניהם. שני הילדים נשלחו לבית הספר היסודי בר אילן בקריית שמואל,  מכיוון שדדק ידעה שהוריהם היו דתיים והאמינה שזה היה רצונם אם היו חיים.

ב-6 בנובמבר 2005 החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם להעניק לפרניה דדק (פרומה ביילסקי) את תואר חסידת אומות העולם. ב-18 ביולי 2005 הוענק התואר לבנימין בליצר ולאליעזר ארט, שקיבלו אותו בשם אמם המאמצת שהצילה אותם בזמן המלחמה.

דף העד  פרניה דדק – ביד ושם

גל עד – לזיכרה של פרניה – חסידת אומות העולם

קישור לתיעוד הסיפור: בעיר נאדבורנה שבפולין.

הזוית האישית

תכנית הקשר הרב דורי הייתה מרתקת. כרכזת התכנית בבית ספרי נהניתי מכל רגע. המפגשים היו מרתקים מרגשים ומגוונים.