מאגר סיפורי מורשת

שמי

שם פרטי סולנז מקור שמי הוא על שם בחורה יהודייה במרוקו שמלך מרוקו רצה שתתחתן אתה והיא לא הסכימה והוא גרר אותה מהשיער שלה עם הזנב של הסוס כדי שתסכים, אבל היא לא הסכימה ולבסוף היא מתה.

שם משפחה ענתבי, שם משפחה כן מקורי ועל שם העיר ענתב בארץ סוריה. שם משפחתי הקודם היה אלמליח וגם לשם הזה יש משמעות, הוא נקרא על שם אזור במרוקו בב אלמלח. מקום הולדתי הוא מרוקו, נולדתי בבית.

משפחה

תאריך לידתי הוא 10.08.1950. את התאריך אני בחרתי לפי החג שבו אמי אמרה שנולדתי. קיבלתי יחס שונה כי אחרי הלידה של שני האחים הגדולים שלי היה קשה לאמא שלי להיקלט להריון ולכן אחרי שנולדתי השמחה הייתה רבה. המיקום שלי במשפחה שלישית, אחרי יש עוד שתי אחיות ואחר כך ארבעה בנים. סה"כ 9 אחים ואחיות ולכולם יש נכדים. יש לי אח שנפטר אחד לפני הקטן בשם דוד, כינוי דודו,עוד חודשיים זה שנה לפטירתו. הייתי מאוד מחוברת אליו והוא חסר לי מאוד.

ילדותי

גדלתי בעיר חיפה. האירוע המרכזי שחרוט בליבי זה הפגנה של הפנתרים השחורים נגד המשטרה בזמן אירועי ואדי סאליב.

גרתי בבית ערבי קומה ראשונה מעל חנות מכולת בין העיר להדר. היו לנו 2 חדרים, מסדרון ומטבח. השירותים היו מחוץ לבית למטה, לא היה מקלחת לכן התקלחנו במטבח עם מים שחוממו על פתיליה בימי חמישי, היינו הולכים לחמם ואז להתקלח. מספר הנפשות שגרנו בדירה הקטנה היו 11 נפשות. היה באזור בית כנסת והבית ספר היה קצת רחוק. הייתה לנו קופת חולים ולא היה פעם צרכנייה אלא היו רק מכולות. ברחוב היה בניין שהיו שם שירותים ציבוריים למי שלא היה שירותים בבית.

אנחנו שיחקנו בבובות שתפרנו מסמרטוטים. או היינו עושים מקרשים מגלשה שהיינו מתגלשים בירידות או במדרגות אנחנו אספנו קרשים ובנינו לבד וגם את הבובות תפרנו לבד, לצערי שום חפץ לא שמור לי.

התחביבים שהיו לי בילדותי הם אהבתי לשיר אהבתי ספורט אהבתי לשחק בקלאס וקפיצה בחבל ואהבתי להציק לסוסים ויש לי סימן ברגל מסוס שנשך אותי. הייתי משחקת עם החברים שלי במחבואים, מחניים, קפיצה לאורך, קפיצות בחבל, חמש אבנים, קלאס ועוד.

אהבתי מאוד את החגים בבית היינו מתאספים כל המשפחה עם דודים ובני דודים והיינו שרים משתוללים משחקים במשחקים והיינו אוכלים מטעמים שאמא הכינה.

בבית שלנו אהבנו הרבה שירים בערבית, במרוקאית ובעברית. השיר האהוב עלי הוא עומרי מה ננסק יממא, השיר רוח נושבת, מי שנהג לשיר שירים אלו ההורים האחים והמשפחה ושרנו אותם בחגים ובשבתות. היום אני כבר לא שרה את שירים אלו.

לימודים

למדתי בגן דתי בעיר חיפה והזיכרונות שלי היו שהיינו באים עם סינר והיינו לומדים ומשחקים קצת.

למדתי בבית ספר דתי ממלכתי בית יצחק והזיכרונות שלי מותה תקופה הם בעיקר שהייתי ילדה מורדת. היינו צריכים לבוא עם חצאיות ושמלות אבל אני אהבתי לבוא עם מכנסיים והיו לי הרבה כעסים ממנהל בית הספר אבל הוא ויתר לי הרבה כי הייתי תלמידה מצטיינת והייתי אוהבת להתווכח אתו על התורה.

למדתי בתיכון עירוני ו' חיפה, לצערי אין לי זיכרונות מיוחדים מהתיכון כי עזבתי באמצע כדי לעבוד ולעזור לפרנסת הבית.

השכלתי 10 שנים ולא המשכתי את הלימודים כי הייתי צריכה לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

הייתי רוצה ללמוד היום אנגלית ומחשבים.

מקצוע ועבודה

מקום העבודה הראשון שלי הייתה בתחנת קמח הצפון כמנהלת חשבונות. המקצוע שלי נרכש בארץ בבית ספר יל"ג בחיפה. בחרתי דווקא במקצוע הזה כי עזבתי את תיכון עירוני ו' והלכתי ללמוד בתיכון ערב, זה היה אחד המקצועות שנלמדו שם. ממש לא נהניתי מהעבודה כי זה דרש הרבה חישובים, לא כמו היום שיש מחשבים. הייתי חוזרת הביתה עם כאבי ראש. עסקתי שנה אחת ועזבתי את העבודה. הלכתי לעבוד כעוזרת לגננת.

חגים ומשפחה

למשפחה שלי היו מנהגים מיוחדים. בחגים היינו מתאספים כולם יחד. היינו שרים, מספרים סיפורים, חוויות ובדיחות וכמובן אוכלים מאכלים מיוחדים שאמא הכינה.

החגים החביבים עלי היו כל החגים: סוכות, פסח, פורים, חנוכה אבל הכי הכי אהוב עליי זה היה חג השבועות. בסוכות אהבתי מאוד לישון בסוכה בלילה עם כל האחים. בפסח אהבתי מאוד את ניקיונות פסח ובערב החג אהבתי את קריאת ההגדה וחיפוש האפיקומן. בפורים אהבתי מאוד להתחפש ולאכול קוסקוס חלבי שאמא הייתה מכינה. בחנוכה חיכיתי מאוד לסופגניות וללביבות של אמא. והכי אהבתי את חג השבועות כי היינו שופכים מים על האנשים שעברו בדרך ושחקנו כל הילדים וההורים בהשפרצות מים.

אירועים בחיי

האירוע הכי משמח שהיה לי בגיל ההתבגרות שיצאתי עם החבר הראשון שלי.

האירוע הכי עצוב שעברתי זה היה שסבא שלי נפטר והייתי מאוד קשורה אליו.

האירועים המכוננים שהיו בחיי הם כשהתחתנתי וכשילדתי את 4 הבנות שלי. כל אחת נסיכה בפני עצמה.

כשנולדו לי נכדים, בשבוע אחד הפכתי סבתא ל"שלישיה". מבת אחת – זוג תאומים, מהבת השנייה – בן, שלושתם נולדו באותו השבוע ואלו הם ה"שלישיה" המיוחדת שלי שגידלתי אותם עד גיל שנה כי ההורים עבדו ולא רציתי שיכניסו אותם למעון. אני אוהבת אותם מאוד מאוד וזהו סיפור האהבה הכי גדול שלי.

עלייה לארץ ישראל

נולדתי בעיר מרקש במרוקו ועליתי לארץ בשנת 1955. כשעליתי הייתי בת 4 ועליתי עם ההורים שלי ושלושה אחיי. העלייה לא השפיעה עליי כי הייתי קטנה והתאקלמתי מהר. הכניסו אותי ישר לגנון. כשעלינו לארץ, ההורים ביקשו, וכך היה, הגענו ישר לעיר באר שבע כי שם גר דוד שלי, אח של אבא, שעלה בעליית הנוער בגיל צעיר. עלינו לארץ כי ההורים רצו וחלמו לעלות לארץ ישראל.

צבא ומלחמות

אני לא שירתתי בצבא מבחינה דתית. בתור ילדה חוויתי את מלחמת ההתשה ואת מלחמת ששת הימים ובתור בוגרת חוויתי את מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה .

השתתפתי במלחמת ששת הימים בתור נערה, עזרתי לאנשים מבוגרים בעיר בית שאן להיכנס למקלטים ולדאוג לצרכים שלהם. הרגשתי הרגשה לא נעימה, קצת פחד אבל גם הרבה צורך לעזור לאנשים מבוגרים. האווירה הייתה של פחד ושל מתח נפשי ועם זאת הייתה הרגשה של אחדות של כל היהודים בארץ.

פנאי

יצאתי פעמיים לחוץ לארץ, יצאתי פעם ראשונה לטורקיה ופעם שנייה לפראג. הביקור היה לנופש.

תחביבי הם לראות סרטים, לתפור, לשחות, קצת ספורט והרבה ניקיון בבית.

הקמת בית ומשפחה

הכרתי את בעלי בעיר חיפה, התחתנתי בשנת 1970, הייתי אז בת 20. החתונה הייתה באולמי לב בהדר בעיר חיפה. הייתה לי מסיבת טרום חתונה – חינה ויש לי תמונות מהחתונה. הייתי בת 22 כשילדתי את בתי הראשונה.

יש לי 4 בנות ו-11 נכדים. העיסוק הראשי שלי היה עקרת בית וגידול הילדים.

ילדי ונכדי כולם חיים בארץ וגרים בקריית אתא, אני מאוד מרוצה שהם באזור בו אני גרה כי הם שמחת חיי. הנכדים והבנות תמיד מבקרים כמעט כל יום, אוכלים מהמאכלים שאני מכינה.

סדר היום שלי היום הוא להתפלל, לאחר מכן לשתות כוס קפה, להכין ארוחה לנכדות ולאחר מכן לנקות, לבשל, לכבס ולצאת לקניות.

הזוית האישית

סבתא שולה – "התרגשתי כל כך לספר על החיים שלי שהיו פעם לנכדתי הילה. יברכך אלוהים וישמרך ויצלח דרכך בכל ומכל, שימדורה יאנה"

הנכדה הילה – "היה לי מאוד כיף להיפגש עם סבתא כדי לשמוע את סיפור החיים שלה. אני אוהבת אותה מאוד ומאחלת לה הרבה בריאות"