מאגר סיפורי מורשת

שמי עדי ספנוב, במסגרת מעורבות חברתית בחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, טטיאנה מנשירוב. קראו לה בשם זה על שם דודה שלה אשר נפטרה בגיל 16.

סבתי נולדה בדרבנט, ברית המועצות. שם ההורים שלה, היו שמעון ומזל מנשירוב. אמה עבדה בתור כלכלנית ואביה בתור טכנאי. אבא שלה היה גבוה, בהיר עם עיניים ירוקות ואמה הייתה ברונטית ונאה. האחים הם ישראל, אדם, דן, צביה יוכבד, יהודית, גולנז. הם גרו בבית פרטי עם חצר גדולה ושמונה חדרים. בקרבת הבית היה הים והיה בשכונה גם בית כנסת גדול, אך השכונה לא הייתה לגמרי יהודית.

זיכרונות ילדות

סבתי וחבריה היו משחקים קלאס, מחבואים, משחקי גומי, משחקים עם בקבוקים וכל מיני משחקים יצירתיים. בשעות הפנאי סבתי הייתה אוהבת לקרוא הרבה ספרים. בבית ספרה היו מקצועות: קונדיטוריה, כלכלה, מתמטיקה, צרפתית, היסטוריה וכו'.. סבתי הייתה תלמידה טובה וכיבדה את המורים והמורים אהבו אותה. סבתי אהבה מאוד ללמוד היסטוריה וספרות. הייתה להם תלבושת אחידה: בגדים בצבע שחור ולבן. היו להם הרבה טיולים להרים ומקומות יפים וגם היו מסיבות מטעם בית הספר. לא היה בבית ספרם חדר אוכל אך הייתה קפיטריה. המאכל האהוב עליה היה פירשקי, זהו מאכל קווקזי – בצק ממולא בתפוח אדמה ומטוגן בשמן עמוק.

בצעירותה הייתה מתנדבת ועוזרת לקשישים לאחר בית הספר. נהגו בביתם לחגוג חגים יהודיים עם ההורים וכל האחים יחדיו, היו חוגגים בת ובר מצווה וחתונות.

העלייה לישראל

בשנות ה-20 לחייה סבתי כבר הייתה נשואה ולאחר שנה אמי נולדה. סבתי וסבי היו מבלים במסעדות, קולנוע, נסיעות מחוץ לעיר. אמצעי התקשורת אשר היו להם: טלוויזיה, מכתבים, רדיו, טלפון קווי אחד שכונתי.

סבתי עלתה לארץ ישראל בשנת 1989 מטעמי ציוניות. תחילה לסבי לא אישרו לצאת מהמדינה (14 שנים), מכיוון ששירת בצבא באופן סודי. הם הגיעו לתל אביב בהתחלה, לאחר מכן ואז עברו לנתניה. הם למדו את השפה העברית בעזרת "אולפן", דרך הטלוויזיה ובעזרתם הילדים. כעולה חדשה סבתא שלי בכתה מהתרגשות כי אהבה את ארץ ישראל ושמחה לחיות בה. היא חוותה קושי רב בגלל השפה והעבודה אך אחר כך התאקלמה.

סבתא וסבא שלי בצעירותם בבר מצווה של דוד

 לקובץ סיפור התיעוד המלא של סבתי  

הזוית האישית

עדי ספנוב: אני אוהבת את סבתא שלי מאוד ואני מעריכה את כל מה שהיא עושה.