מאגר סיפורי מורשת

השבת השחורה

יום שבת, 29 ביוני 1946, יום שבו ביצעו הבריטים, ששלטו אז על ארץ ישראל, פעולות דיכוי חסרות תקדים נגד הישוב היהודי בארץ ישראל. באותה שבת, לפנות בוקר, יצאו כ – 17000 חיילים ושוטרים בריטים למבצע מעצרים וחיפושים רחב היקף. הם הקיפו עשרות קיבוצים, כפרים וערים, אסרו על כל תנועה ברחובות והכריזו על "עוצר בית" חמור. קרוב ל – 3000 נשים וגברים נכלאו לשם זיהוי ראשוני ונשלחו אחר כך למחנות מעצר בלטרון וברפיח. בעשרות קיבוצים, ביניהם גם שריד, נערכו חיפושים מדוקדקים אחרי פעילי ביטחון, מאגרי נשק ותחמושת.

בקיבוץ יגור, כנראה על סמך הלשנה מוקדמת, נתגלו מצבורים גדולים של נשק ותחמושת, שהיו מוחבאים במחסני סתר שנקראו "סליקים". במרבית המקומות בהם חיפשו לא נתגלה דבר. למעלה מ – 20 חברים משריד נעצרו, נשלחו בתחילה למחנה המעצר בעתלית ומשם הועברו לרפיח. כל העצורים שוחררו עד חודש נובמבר באותה שנה. חלקם הכריזו באותה תקופה על שביתת רעב.

סבתא שלומית הייתה  בת שלוש וכמה חודשים כאשר ארע יום זה. היא לא זוכרת ממנו הרבה, אך שמעה הרבה סיפורים על כל שהתרחש ביום זה, בגלל אירוע מיוחד מאוד שקרה במשפחתה. סבתא זוכרת את החיילים הבריטים שישבו מתחת לעצים שמול גן הילדים, היו להם כומתות אדומות וכינוי אותם "הכלניות". החיילים היו נחמדים כלפי ילדי הגן שעמדו וצפו במתרחש והציעו להם שוקולד וסוכריות. כמובן שהמבוגרים לא הסכימו לילדים לקבל דבר מהחיילים.

לא זכורה לסבתא המולה או לחץ מהמתרחש בקיבוץ אך היא זוכרת את אבא שלה מגיע לבית הילדים כדי לספר לה שנולד לה אח חדש. סיפור לידתו של אחיה ידוע לה מסיפורים שסופרו לה בהמשך חייה.

אמה, מלכה, הייתה לקראת סיום הריונה השני. באותו בוקר היא הרגישה שהיא עומדת ללדת. לפי הוראות הבריטים היה אסור לאנשים לצאת מהבית ובוודאי שאסור היה לצאת מהקיבוץ. בקיבוץ התלבטו מה ניתן לעשות ולבסוף פנו אל מפקד הבריטים בבקשה מיוחדת לאפשר למלכה להגיע לבית החולים. הנסיעה בכבישים הייתה בלתי אפשרית ולכן הבריטים העלו את מלכה על משוריין בליווי של ארבעה חיילים וחבר קיבוץ אחד, ששמו מרדכי אמיתי, ויחד הם נסעו עד לבית החולים בעפולה. השמועות אומרות שחברי קיבוץ שריד ניצלו את הזדמנות הוצאתה של מלכה מהקיבוץ לצורך הברחת מסמכים שונים מהקיבוץ, על מנת שלא ימצאו אותם בחיפושים שנערכו בקיבוץ.

מלכה הגיעה לבית החולים, ברגע האחרון וזמן קצר אח"כ ילדה את בנה, לו קראה עמי. עובדי בית החולים  ניסו לשכנע אותה לתת לו שמות כמו עמיחי, עמיקם – כדי לציין את היום המיוחד שבו נולד, אך היא החליטה להסתפק בשם עמי. על לידתו של עמי, בישרו לחברי הקיבוץ באמצעות מכשיר מורס. כיוון שיש הבדל קטן מאוד בין האות "ת" לאות "ן", בתחילה דווח כי נולדה בת ורק לאחר מכן, תוקנה הטעות.

הזוית האישית

רועי ארזי: היא כיף לעבוד עם סבתא ולמדתי הרבה על ילדותה ועל התקופה בה חיה.