מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא שושנה הביאה את חדשות ראשות השידור לכבלים בארגנטינה

סבתא שושנה וארבל בבית התפוצות
סבתא שושנה והמשפחה
מבט לחדשות לטלוויזיה

חדשות רשות השידור הישראלי בכבלים בארגנטינה, שנות ה-90.

זהו סיפור על איך שסבתא שושנה הביאה את  חדשות הטלוויזיה הישראלית לבואנוס איירס, ארגנטינה.

אני, שושנה פוטש, סבתא של ארבל תאומי, עליתי ארצה עם הורי ואחי מאורוגואי, מונטבידאו, בשנת 1964. בארץ סיימתי בגרות מלאה בקושי רב עקב חוסר ידע בשפה העברית. לאחר מכן, סיימתי הוראה עם התמחות באנגלית ולימדתי בבתי ספר בראשון לציון ורמת גן. כמה שנים לאחר החתונה ועם שני ילדים קטנים, עופרה, אמה של ארבל ואח קטן, ערן, נסענו לארגנטינה בשליחות הסוכנות היהודית.

חזרנו ארצה ואז נולדה בתי הקטנה דפנה. עם משבר האינתיפאדה הראשונה בשנת 87 ועקב שבירת השרשרת הכלכלית, ירדנו לתקופה קצרה לארגנטינה עד יעבור זעם אך היא נמשכה 13 שנה עד שחזרתי בשנת 2000. בהיותי שם, שמתי לב שהיהודים לא יודעים דבר על המציאות הישראלית והחלטתי שסביבי לא ידברו על פי מה שהתקשורת שם העבירה מערוצים מספרד שסילפו את החדשות וסיפרו רק את הצד הפלסטיני.

עכשיו אני, ארבל, מספרת:

סבתא באה בקשר עם נספח התרבות בשגרירות ישראל והוא הואיל לתת לה את הקלטת שהשגרירות הייתה מקבלת על מנת שהשגריר ואנשי הסגל יהיו מעודכנים. סבתא הייתה מראה את החדשות שבקלטת במועדונים יהודים כמו הכוח, מכבי ועוד. היא הייתה מתרגמת ומסבירה את הרקע לכל כתבה והנוכחים הרבים והמופתעים לבסוף היו שואלים הרבה שאלות. מכיוון שגם מועדונים לא יהודים הראו עניין בכתבות מישראל, סבתא החליטה לפנות ישירות לרשות השידור בארץ ולבקש נציגות בארגנטינה. לאחר מאמצים רבים ועם עזרה רבה מצד הקהילה היהודית שם, נחתם הסכם עם רשות השידור לפיו אסור לשנות או לחתוך דבר מתוך הכתבות. כך הועלו החדשות המקוריות של רשות השידור ישראלית בעברית עם תרגום לספרדית על ידי כתוביות לכבלים בארגנטינה. היהודים במיוחד היו מאד מופתעים לשמוע בין קירות בתיהם את השפה עברית ושמחו מאד.

בעקבות פעילות זו הועלה לאחר מכן ערוץ יהודי בכבלים בטלוויזיה בארגנטינה, אך מכיוון שסבתא שושנה חזרה ארצה בשנת 2000, רשות השידור לא חידשה את החוזה כי לא סמכה על אף מקומי.

תמונה 1

אני, ארבל תאומי, וסבתא שושנה בסיור שערכנו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, במנהרות הכותל בירושלים.  בתאריך 18.12.2018

תמונה 2

הסיפור עלי ועל שמי – ארבל

בשנת 2008 באתי לעולם בבית חולים מאיר שבכפר סבא. שתי הסבתות שלי היו שם וחיכו בכיליון עיניים לדעת שלוולד ולאם שלום ואיך התינוקת נראית. אחרי השמחה הגדולה הראשונה של כולם התחילו לבדוק איזה שם יתאים לי. אמי ישר רצתה את השם ארבל והסבתות גם אהבו אותו אבל מישהי אמרה שהשם מזכיר נוקשות וקושי רב כמו הר ארבל והציעו לה במקומו את השם ענבל או ענבר שמזכירים עדינות ושמחה. לבסוף ולשמחתי, הוחלט על השם ארבל. אני מאוד מרוצה ממנו למרות שלפעמים אני יודעת להיות עקשנית וקשה כמו ההר אבל להבדיל ממנו, אני גם יודעת לוותר, להיות נחמדה, קלה ושמחה.

היום, כשאני בת 10, בתחילת שנת 2019, אני אוהבת לרקוד היפ-הופ, מודרני והתעמלות אומנותית לכן עוד מעט אני נוסעת לתחרות ריקודי היפ-הופ בה ישתתפו רקדנים ורקדניות מכל הארץ. אז סבתא שושנה אומרת לי שהשם שלי תמיד יזכיר לי לעמוד בכל מצב בצורה יציבה ונכונה כמו ההר וגם רכה ואוהבת כבן אדם טוב.

מחזיקה ומחבקת אותי יחד עם סבתא שושנה והאחים שלי, ליאור ואמיר         

תמונה 3
תמונה 4

איך שבאתי לעולם, אימא האוהבת  אימא מחבקת אותי ואני אוהבת אותה

תמונה 5

חוגגים לי יום הולדת 3 וכאן דודה דפנה מחזיקה אותי

הסבים של סבתא שושנה מצד אבא

סבתא אסתר מלכה בולמש פוטש, דור חמישי ברצף עץ המשפחה הייתה נשואה לסבא יצחק יוסף פוטש, הגיעו מפולין למונטבידאו, אורוגואי, יחד עם בן הזקונים שלהם מתוך 11 ילדיהם, אהרון, כאשר שם פגשו את מלי, אחות גדולה יותר מאהרון ואלה היחידים שניצלו מרדיפת הנאצים לקראת מלחמת העולם השנייה. הם יצאו ברכבת האחרונה שיצאה מהכפר הקטן שלהם לעיר הבירה וורשה. האחים של סבא יוסף הספיקו להגר לארה"ב וקראו להם להצטרף אליהם אך סבתא אסתר לא רצתה להיפרד מכל ילדיה האחרים על ילדיהם ורק כשהפולנים רצו לגייס  את הבן הצעיר שלה, אהרון, הסכימה בלית ברירה, לעזוב את הכפר. בכך רק הם ניצלו יחד עם 2 ילדיהם, מלי ואהרון וכל היתר שניסו לברוח באיחור רב, נספו בשואה.

אהרון הצעיר הגיע לאורוגואי כשהוא היה בן 19, ראה את הנערה היפיפייה, דורה קמלמן, ולא הניח לה עד שהתחתן איתה והיא ילדה שלושה ילדים, סבתא שושנה היא האמצעית, לגדולה קוראים בתיה ולילד הקטן קוראים ראול יוסף – על שם הרב סבא יצחק יוסף. בהמשך התמונות שבמצבות שלהם לפיהן גם סבתא שושנה וגם אני למדנו שהם היו בניהם של אברהם בולמש, ויהודה אריה פוטש, דור שישי בשרשרת המשפחה.

תמונה 6
תמונה 7

קישור לאתר ביה"ס "ניצני השרון"

הזוית האישית

שושנה: היה כיף גדול להיפגש עם ארבלי וחבריה בבית הספר יחד עם הסבים שלהם. פרוייקט יחיד ומיוחד וחשוב לקשר הרב דורי שמגלה את חוסר הקשר תוך איחוד הקרע. כן ירבו כאלה מפגשים המאפשרים קרבה ולמידה. בהצלחה ארבלי בכל מעשייך.

ארבל: שמחתי שסבתא באה במיוחד בשבילי כל יום שלישי וגם למדתי הרבה על משפחתי ועל השורשים שלי. אני מאחלת לסבתא בריאות אריכות ימים ושתמיד נשמור על קשר הדוק ושנתראה הרבה.

מילון

לא להתערב בשיחות של מבוגרים
לשמוע ולשתוק. אחר כך לשאול אם יש לי שאלה.

ציטוטים

”אם משהו נראה לי לא בסדר בסביבה הקרובה שלי, לא להגיב באדישות ולבחור תגובה אמפטית.“

הקשר הרב דורי