מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל נולדה במרוקו ועלתה לארץ בגיל 11.

סבא יוס נולד בפרס ועלה לארץ בגיל שנה.

הם הכירו ביוני בשנת 1971, כשסבתא הייתה בת 17. סבתא למדה עם חברה במושב סגולה, סבא עבר על הטרקטור והציע לסבתא סיבוב. הם יצאו 3 שנים ואז התחתנו במושב. החתונה שלהם הייתה החתונה הראשונה במושב. מאז שהתחתנו גרים סבא וסבתא במושב סגולה בדרום.

שנים רבות הם התפרנסו בחקלאות הם גידלו שקדים, ענבים, כל מיני סוגים של פרחים (בעיקר ורדים). הם נבחרו כמה פעמים ליצואנים מצטיינים.

העלייה הראשונה לארץ של ההורים שלי

אבא שלי (רפאל) עליה עם עליית הנוער מטנגיר שבמרוקו לישראל דרך צרפת לקיבוץ איילת השחר. אמא שלי (דליה) עלתה מקזבלנקה גם דרך צרפת לקיבוץ תל יוסף. לימים צירפו את הקבוצות של אבי ואמי ושיכנו אותם בקיבוץ אפיקים וכך קם גרעין הנחל הראשון. בקיבוץ אפיקים, אבי חיזר אחרי אמי וכך בהוואי של הקיבוץ נוצר רומן שהוביל לחתונה ע"י הרב גורן ביחד עם עוד שלושה זוגות בצהרי יום שישי.

לאחר תקופה בקיבוץ לקחו את הגרעין שלהם לדרום והקימו שם קיבוץ חדש שקראו לו יגב והיום הוא כפר עזה. התקופה הייתה מאוד קשה ואמי היתה בהריון ראשון עם אחותי הגדולה מרים. עקב כך, הורי החליטו שהם עוזבים ונסעו לירושלים והתיישבו בעין כרם. אחותי נולדה בהדסה עין כרם והימים היו מאוד קשים מבחינה כלכלית והסבים שלי ממרוקו (ההורים של אמי) שיכנעו אותה לחזור למרוקו. בניגוד לצעירים שעלו לארץ והביאו את ההורים לישראל, ההורים שלי חזרו למרוקו. אמי חזרה ראשונה ולאחר מכן אבי חזר לקזבלנקה דרך טנג'יר.

אני נולדתי בקזבלנקה (לידה ראשונה במרוקו של ההורים שלי) ואחרי נולדו עוד ארבעה אחים. עלינו לישראל בשנת 1965 ונולדו עוד ארבעה אחים בשיראל. סה"כ – 10 בנות ובנים.

החיים במרוקו עד גיל 11  – מבחר זכרונות

זכרונותי העיקריים ממרוקו שבין השעה 12:00 ל 2:00 היינו מגיעים הביתה לסייאסטה שזה אומר למנוחה. ואחר כך היינו חוזרים ללמוד עד 5:00.

בשבתות תמיד הלכנו ליים עם סבא, מריים (אחותי), ואני עם אחים ואחיות שלי. בימי ראשון סבא תמיד לימד אותנו לשחות בבריכה שהייתה עם מי ים, שם הוא לימד אותנו לשחות. בימי ראשון גם היינו הולכים להצגה יומית עם סבתא ואחר כך היינו הולכים עם סבא לבית קפה. אני ואחותי מרים היינו הולכים לקרקס.

אז למה עלינו לארץ?

עלינו לארץ, בגלל ילד ערבי שרדף אחרי כל הזמן ורצה להתחתן איתי. הייתה לנו ערבייה שליוותה אותנו לבית ספר כל יום. יום אחד שהיא לא ליוותה אותי, הילד הזה רדף אחרי וחטף לי את התיק. רצתי הביתה וסיפרתי להורים שלי – בעקבות זה, סבא וסבתא החליטו שעולים לארץ לפני שיחטפו אותי (במרוקו היו חוטפים ילדות יהודיות ומעלימים אותם). הם נורא פחדו שזה יקרה לי.

עלינו לארץ באנייה. זה היה מאוד מהיר. תוך כמה ימים סבא עשה את כל הסידורים הנדרשים והיינו צריכים לעזוב את מרוקו. אני זוכרת את היום האחרון במרוקו – זה היה בשבת.

סבא החליט שזה יהיה בשבת בשביל שאף אחד לא ירגיש שאנחנו נעלמים. נסענו לנמל רק החברה הכי טובה שלי ידעה שאנחנו בורחים לארץ ישראל. היא נפרדה ממני, היא הייתה למטה בנמל וראיתי אותה ונפרדנו ממנה. זה היה יום מאוד מאוד עצוב בשבילי.

אני הכי מתגעגעת במרוקו לחברות שלי – היינו יושבות ביחד ושומעות כל מיני תקליטים ושירים חדשים שיצאו באותה התקופה. אני גם מתגעגת לים – היה ים נהדר. אני מתגעגת גם לעיר קזבלנקה.

ההתאקלמות בארץ

ההתאקלמות שלי בארץ לא הייתה רעה, כי למדתי בבית ספר שמלמד עברית. למדנו מהר מאוד את השפה כי סבא וסבתא גם ידעו עברית. הם דיברו איתנו רק בעברית. מבחינה חברתית היה לי יותר קשה כי הייתי זרה ועם מבטא צרפתי. זה לא היה כל כך קל אבל זה היה די מהיר. למדתי בבית ספר עליות בקריית גת. הייתה לי מורה שהיא החליטה שקוראים לי רחל במילעל ולא במילרע ומאז נדבק לי השם רחל. בסך הכל למדתי מהר והתאקלמתי והכל היה בסדר

סגירת מעגל

לפני כחצי שנה, נסעתי למרוקו. חיפשתי שם את הבית שבו גדלתי ומצאתי אותו! ההתרגשות היתה רבה מאוד. עברתי בין הסמטאות הישנות והמוכרות וכל הזכרונות צפו ועלו. מבחינתי זאת היתה סגירת מעגל, להגיע בחזרה לקזבלנקה ולראות את הבית שבו גדלתי.

הזוית האישית

גיא: אני נהנתי לעבוד עם סבתא ולא ידעתי שיש לה כל כך הרבה מידע לספר לי.

סבתא רחל: אני נהנתי לעבוד עם הנכד שלי ולספר לו את סיפור החיים שלי.