מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רבתא של גל זיו – הפגישה עם ראש הממשלה דוד בן גוריון

סבתא אביבה ואני גל זיו במפגש בסיפריה
התושייתה של אמא

אימא שימיאל מרים (הסבתא רבתא של גל זיו) נפגשה עם ראש הממשלה דוד בן גוריון

שמי לנצר אביבה לבית שימיאל. נולדתי בשנת 1952 בעיר וורוצלב במערב פולין ועליתי לישראל בתאריך 26/8/1957 לקריית גת. בשעה מאוחרת בליל קיץ חם הגיע משאית ועליה עולים חדשים מפולין לעיירה קריית גת. השנה הייתה 1957, חודש אוגוסט. החום איום ונורא, והעולים מתלוננים. חושך בחוץ.

גברת אחת אשר סחבה אתה לאורך כל הדרך מחוץ לארץ חמאה בתוך כד.  לפתע השמיטה את הכד מידה וכל החמאה נשפכה במשאית. רבים מהנוסעים החליקו בזמן עצירת המשאית. כל הנוסעים העבירו את הנסיעה הארוכה בעמידה. לאט לאט יורדים האנשים מהמשאית קודם המבוגרים, ואחריהם הילדים, כל משפחה מובלת ליחידת דיור המכילה שולחן וכיסאות, מיטות  סוכנות ומזרונים, פנס לוקס (סוג של עששית,) ופרימוס (סוג של פתיליה). מקבלים תלושי מזון.

משפחתי מנתה  4 נפשות: אימא מרים, אבא יוליוס, תינוק קטן בן חצי שנה בשם סטפן (לימים שונה  שמו לדורון) זה אחי. וילדה בת חמש בשם הלינה, ששמה שונה לחביבה ואחר כך לאביבה. אביבה זו אני. מאחר והיה מאוד מאוחר אימא השכיבה את אחי בארגז מזדמן  כדי שיוכל לישון, ואותי השכיבה במיטה שאלתרה בלילה. בבוקר התעוררה אימא מרים בגלל החום ששרר וראתה כי שוכנה בפחון, מבנה עשוי פח, שרצפתו עשויה אדמה, ולמעלה גג מפח ללא תקרה. במבנה זה התגוררנו כמספר חודשים.

החיים שם לא היו קלים הימים ימי קיץ לוהטים, החום העיק עד מאוד, בינתיים אבא שלי נשלח ללמוד עברית באולפן "עציון" בירושלים ואימא ואנחנו נותרנו בקריית גת. כדי להתקיים  יצאה אימא שלי לעבודה, בעיקר לעבודות לילה ואנו הילדים הושארנו ישנים לבדנו. האחריות על החלפת חיתולים והאכלה של דורון הייתה שלי.

היום עצם המחשבה כי ילדה בת חמש וחצי עושה דברים כאלה, ומטפלת באחיה הקטן. מדהימה אותי. החיתולים היו אז סמרטוטי בד, ולא הטיטולים המוכרים היום ומאכילה את אחיה התינוק בבקבוק האוכל,  שהיה אז בקבוק זכוכית ולא כמו בקבוקי התינוקות המודרניים.

עברו מספר חודשים והחורף הגיע. מים דלפו מהגג וה"רצפה" החלה להישטף החוצה, וכל מה שהיה לנו נרטב. אימא אמרה כי איננה יכולה לגור כך עם תינוק קטן.

המעבר לאזבסטונים

%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8_%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa_%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97_%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8

יום אחד בזמן שאמא עשתה קניות, שמעה כי נבנתה שכונה חדשה  של "אזבסטונים" קרוב למקום מגורינו. מיד הלכה למקום, בדקה, ראתה והחליטה. היום אני עוברת!! נכנסה לצריף הקרוב ביותר למקום המגורים הקודם כדי שאבא בירושלים, ואם יבוא הביתה ולא ימצא אותנו ילך לחפש בקרבת מקום. אימא סידרה את האזבסטון שיראה כבית, בנתה גם לנו הילדים חדר נפרד בבית וכך גרנו בדיור משודרג יותר-  באזבסטון.

אבא סיים את לימודיו באולפן והחל לחפש עבודה. הוא עבד במה שנקרא בימים ההם עבודות דחק-הוא עבד  בקרן הקיימת לישראל, בבניית המוביל ארצי, ועוד לימים נודע לחבר ילדות של אבא מחוץ לארץ , שעלה לישראל עוד בשנת 1947 שגם אנו עלינו לארץ והגענו לקריית גת. הוא הגיע עם אופנוע סירה (אופנוע שמצורף אליו מושב צדדי בצורת סירה)והחל לחפש אותנו .לאחר בירורים הגיע אלינו, וסיפר  לנו כי הוא גר בהרצליה. לימים קראנו לו "דוד צבי" והוא הפך להיות משפחתנו היחידה בארץ.

מגורי קבע

אבא חיפש עבודה ובחיפושיו נסע לתל אביב, שם מצא עבודה במפעל לבלמים (ברקסים). שכר חדר בתל אביב והתגורר שם. אבא היה בא הביתה לקריית גת אחת ל שבועיים או שלושה שבועות. עברו הימים, ואז החלו לחסל את האזבסטונים במקום זאת העבירו אותנו לדירת קבע בבית מגורים דו קומתי משותף. לימים, אימא סיפרה לי כי למעשה המעבר לאזבסטון היה בעצם "פלישה" שלה ללא אישור.

%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa_%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8_%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa_%d7%a9%d7%aa%d7%99_%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa

אני גדלתי בינתיים הלכתי לגן ואחר כך לבית הספר, החיים היו קשים כי אימא עבדה וטיפלה בנו. אבא היה רוב הזמן בתל אביב, כי קשה היה לנסוע, והפרוטה לא הייתה מצויה. והיה לה מאוד קשה, למותר לציין כי אימא היא אישה מאוד אמביציוזית מה שנקרא ("אישה עם ביצים") דעתנית ועיקשת.

יום אחד  בשנת 1958 שמעה אימא כי מר דוד בן גוריון ראש הממשלה דאז צריך לבוא לבקר בבית הספר שבו למדתי. בחרו אותי להגיש לו זר פרחים. זו הייתה הזדמנות טובה עבור אימא להגיע אליו ולהיפגש אתו, זה לא היה פשוט אימא לא דברה עברית טובה והיא החליטה לעשות מעשה!

היא הצליחה לעקוף את טבעת הביטחון שסביב ראש הממשלה ואמרה "אני לא גנב", "אני לא גנב" ובעצם כוונתה הייתה לומר אני לא פושעת, ואני  לא מהווה איום על חייו. כך הגיעה עד אליו. כידוע דוד בן גוריון היה דובר פולנית אימא דברה אתו בפולנית וסיפרה את קורותיה. הוא אמר לה לגשת לכיוון האוטו שלו ולדבר עם אישתו פולה, ונתן הוראה לאנשי הביטחון לאפשר לה להגיע אל פולה, אשתו. אימא סיפרה את סיפורה לפולה, פולה נתנה לאימא מכתב או יותר נכון, "א-צטלע" לחברת עמידר ותוך חודש ימים קיבלו הורי דירה בהרצלייה וזה היה בשנת 1959, סיפור הפגישה של אימא פורסם בעיתון.

%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8_%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa_%d7%a7%d7%a8%d7%a7%d7%a2

אבא המשיך לעבוד במפעל הבלמים ועלה בסולם הדרגות והוא הפך למחסנאי ראשי של המפעל. בשנת 1975 המפעל הועבר לדימונה כדי ליצור מקומות עבודה בדרום ואבא עבר אתו כ"עובד נדרש". לאחר מספר חודשים אימא הצטרפה אליו והם התגוררו בדימונה עד 1980, אני כבר התחלתי אז את חיי נישואי ונשארתי בהרצליה. המפעל בדימונה נסגר והם חזרו להרצליה.

אבא נפטר לאחר מחלה ממושכת בשנת, 1998 ואימא שתיבדל לחיים ארוכים גרה בביתה עד לפני כארבע שנים. בגלל התדרדרות במצב בריאותה היא מתגוררת כיום בביתי.

את רוב שנותיי גדלתי בהרצליה. למדתי בבית הספר היסודי א.ד. גורדון ובתיכון למדתי בבאר יעקב בפנימייה "יוהנה ז'בוטינסקי" שהיה בית ספר תיכון חקלאי. סיימתי את הבגרויות והתגייסתי לצבא. לאחר הצבא חזרתי לעבוד בתור מדריכה ב"יוהנה ז'בוטינסקי" בזמן מלחמת יום הכיפורים וביולי 1974 חזרתי להרצליה. התחלתי לעבוד בבנק "יפת" שלימים הפך להיות "בנק אמריקאי ישראלי"

התחתנתי עם אישי היקר צביקה לנצר ונולדו לנו ארבעה ילדים, מורן היא הבכורה ואחריה עמית, שהיא אימא של גל זיו, נכדי הבכור והיקר!  כעבור מספר שנים נולדה איטן ואחריה לקינוח נולד משה בן הזקונים,

עבדתי בעיריית הרצליה כ-34 שנים ולפני שנתיים פרשתי לגמלאות.

המסר מהסיפור הוא בזכות תושייתה של אימא עברנו את קשיי הקליטה הקשים, אני ירשתי את קשיחותה ואת ההתנהלות הריאלית במצבים וימים קשים.

מילון

דוד בן גוריון
דָּוִד בֶּן-גּוּרִיּוֹן (גְּרין) ‏(16 באוקטובר 1886, י"ז בתשרי תרמ"ז – 1 בדצמבר 1973, ו' בכסלו תשל"ד) היה איש העלייה השנייה, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, הכריז על הקמתה, ולאִחר שקמה הנהיגהּ במשך עשור ומחצה עד 1963. כיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון הראשון של מדינת ישראל והיה ממנהיגי תנועת העבודה.

ציטוטים

”בזכות תושייתה של אימא עברנו את קשיי הקליטה הקשים“

הקשר הרב דורי