מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רבתא פלה – פלא של אישה

אני ו
סבתא אתי בגדנ"ע.
ספורים של סבתא רבתא פלה בתקופת השואה והתקומה.
תמונה 1
סבתא רבתא פלה

סבתא רבתא פלה – פלא של אישה. (להלן פלה)

סבתא רבתא, פלה, נולדה בסאנוק עיר בדרום פולין.

אביה, צבי שטיינמץ עבד כפועל במנסרה ואמה אסתר ניהלה חנות מכולת.

למשפחת שטיינמץ היו ארבע בנות פלה הבכורה אחריה סלה, רינה, ומרים.

ההורים צבי ואסתר העבירו מסר לילדותיהן שההשכלה היא הדבר החשוב בחיים.

מסר זה הביא את ארבעת האחיות להצליח בלימודים ולהתקבל למוסדות להשכלה גבוהה במקצועות שלא היו מקובלים ליהודים בכלל ולנשים בפרט.

פלה למדה בלשנות. סלה, סוציולוגיה. רינה, עריכת דין. ומרים, לא ידוע לי מה למדה.

בתקופת לימודן הונהג ה"נומרוס קלאוזוס"  בתיכונים ובמוסדות להשכלה גבוהה.

לפני מלחמת העולם השנייה התייחס המושג "נומרוס קלאוזוס", לתופעת סינון סטודנטים על פי דתם או שייכותם האתנית.

תמונה 2

בפולין הונהגה מגבלה זו באופן לא רשמי ו- 10% מכלל האוכלוסייה היהודית יכולים היו להתקבל לתיכון ולאוניברסיטה.

מה הפלא ששמה של המשפחה נישא בעיירה בפי כל.

סבתא פלה הכירה את פסח דילר (אבי) התחתנה ועברה לגור בבית הוריו העשירים לצד 11 אחים ואחיות שגדלו בבית.

שנה לאחר נישואיהן נולדה אחותי זושה. פלה חוותה עושר ואושר אך לא לאורך זמן.

בראשון לספטמבר 1939 כבשה גרמניה את פולין.

סבתא פלה (להלן פלה) עברה את השואה במחנות וביערות כיהודייה. בערים ובכפרים כנוצרייה.

את סיפוריה של פלה ינקתי כבר משחר ילדותי. רבים הילדים בדור שלי (שנות ה- 50 ואיילך) שהוריהם נמנעו מלספר להם על השואה הן בגלל הקושי לספר על חוויות קשות והן בגלל שחשו שילדיהם צעירים מדי לשמוע ספורים קשים.

כל ספור של פלה  היה לו זווית ראייה חיובית וזווית ראייה שלילית. הספורים היו על איכרים, אנשי העיר (אנשי עבודה, כמרים, רופאים, אחיות, גרמנים, הטבע ועוד. באותה נשימת ספור ספרה פלה על כומר שזיהה אותה כיהודייה ואיים להסגיר אותה לגרמנים אלא אם כן, היא תסתלק מהעיר מייד.

 

ולצד ספור זה ספרה פלה על כומר אחר שזהה אותה כיהודייה. הכומר הזמין אותה לתא הווידוי שם התוודתה על יהדותה ותגובת הכומר הייתה ברוכה הבאה המאמינה באלהים ולא משנה מהי דתך.

מדוע אימצה פלה שיטת ספור כזאת בפני ילדיה? אם כדי להקל על עצמה לספר את מה שחוותה? 

תמונה 3

סבתא רבתא פלה וסבא רבא פסח בשנה הראשונה לנישואיהם

להקל על ילדיה לשמוע  את סיפוריה? האם במודע רצתה פלה להעביר לילדיה מסר שאין שחור או לבן? אין לי תשובה.

אך משפט אחד של יגאל אלון פלה חזרה עליו שוב ושוב מי ששונא קבוצה אחת ישנא לבסוף את כולם וכתוצאה מכך גם את עצמו.

אחד הספורים ששמעתי מספר פעמים, הוא ספור האיכרים (הטובים והרעים). הספור כתוב גם בספרה  של רחל ינאית בן צבי "עם הילדים בחזית" סיפור המתאר את חוות הלימוד בירושלים בשנים 1948-1928.

האיכרים

"באנו אל מחנה הסגר שהוקם ליד העיירה סאנוק.

הייתי בין הסורגות סוודרים, גרביים וכפפות לקצינים הגרמנים ולנשותיהם.

אבי גם הוא נלקח אל מחנה העבודה ואימי התקשתה לטפל בזושה לבדה. לכן מסרנו את ילדתי זושה לטיפול למשפחה נוצרית שהכרנו בכפר לא רחוק מסאנוק. המשפחה הנוצרית קבלה כסף ורכוש רב תמורת הטיפול.

תמונה 4
אסתר אמה של סבתא רבתא פלה מחזיקה את זושה
תמונה 5
סבתא רבתא פלה עם אחותי זושה.

יום אחד, הרגשתי שעליי להינצל ויהי מה! עלי להגיע אל ילדתי! היא נושאת את עיניה אליי. הייתי לאחר יאוש, ולאחר יאוש אין עוד  שום פחד. בלבי הרגשתי שעלי למהר ולהציל את הילדה. ומה לי האיסור שלא לצאת מן הצריף! אני ממהרת וקופצת דרך החלון, ואני רואה שמפרקים במחנה צריפים שהתרוקנו מן היהודים. המחנה מצטמצם והולך והשער פתוח, והנה איכר מעמיס קרשים על עגלה.

אני מגיחה ומתחננת אל האיכר הפולני: הוציאני החוצה בין הקרשים! רגע היסס, הרי עמד לסכן בזה את נפשו, אף על פי כן מיד כיסה אותי בשני קרשים.

בעזרת איכר פולני נוסף הרים את שני הקרשים ואני בתוכם. על ראשי וגבי נערמים קרשים נוספים ואני נלחצת ביניהם. האיכר ממהר להסתלק מן המחנה,העגלה מידרדרת ואני  נחבלת.

אחרי כמה דקות נעצרה העגלה ואני נזרקת מתוכה יחד עם כמה קרשים ומוצאת את עצמי בקצה היער. כל עוד נפשי בי אני נמלטת אל תוכו. רצתי בתוך היער ניצלתי איזה איכרים טובים. לכל פרטי פרטיו זכור לי הרגע הנפלא הזה. הכרתי היטב את היער מרחק של כחמשה עשר קילומטר מכאן נמצא הכפר, הכפר שבו הפקדתי את ילדתי ושארית רכושי בידי משפחת איכרים מוכרה, עד יעבור זעם.

הגעתי אל הכפר, הכפר של ילדתי. השעה מוקדמת, כל הכפר עודנו ישן, אך אני מכירה את הבית ומתדפקת בחוזקה על הדלת וצועקת אני, אני, אם הילדה. איזו ילדה?  נשמע קול אישה,לבי מתפלץ, ילדתי, ילדתי! בשתיקה כבדה מקבלת אותי בעלת הבית ובין שיניה ההדוקות היא מסננת: איננה, הילדה. עם כל ילדי היהודים נלקחה.

נפלתי כנראה ארצה וכאשר התעוררתי מיהרתי להימלט מן הבית הזה, כמו שנמלטתי אמש ממחנה – ההסגר.

חזרתי אל היער מבלי משים הלכתי והלכתי פגשתי באיכרה והיא הושיטה לי פת לחם. הלכתי אחריה. לא שאלה אותי דבר ,לא חקרה מאין באתי , לאן אני הולכת אלא הוליכה אותי אל הבקתה שלה, השקתה אותי, השכיבה במיטה. שכבתי כמה ימים לא אדע, כמו ללא רוח חיים. האיכרה טיפלה בי יומם ולילה…

החיים בארץ

בשנת 1946, הגיעה פלה לארץ והתקבלה לעבודה בחוות הלימוד בירושלים. החווה הוקמה  על ידי רחל בן צבי (לימים אשתו של יצחק בן צבי הנשיא הראשון של מדינת ישראל).

החווה הוקמה ליד ארמון הנציב כמקום להכשרת פועלות לעבודת אדמה. פלה עבדה שם כאם הבית ועד מהרה  רחל ופלה הפכו לחברות. החברות ביניהם נמשכה  גם לאחר שפלה הפסיקה לעבוד בחוות הלימוד.

רחל עזרה להוריי במציאת בית בירושלים במושבה הגרמנית  ובמציאת מקור הכנסה. הוריי הקימו מכולת בשכונה ועבדו בה מצאת החמה ועד רדת החשיכה.

רחל הצליחה לשכנע את פסח ופלה לנסות להקים משפחה מחדש ולהביא צאצאים נוספים. ב- 1947 נולד אחי צביקה  ונקרא לזכר אביה של סבתא פלה .שלש שנים לאחר מכן נולדתי בשם  אסתר לזכר אמה של פלה. פלה הייתה בשנות הארבעים לחייה ופסח בשנות החמישים לחייו כשהחלו להקים  משפחה.

תמונה 6
תמונה משפחתית פלה, פסח, צביקה, ואסתר

מאחר והוריי היו עסוקים מהבוקר ועד הערב  בעבודה במכולת, גדלנו אני וצביקה אצל דודתי סלה (אחותה של אמי) ובעלה יהושוע שהיו חשוכי ילדים. גדלנו כילדיהם לכל דבר למעט לינה.

לאחר מספר שנים, של עבודה קשה במכולת הוריי התעייפו מהעבודה הקשה והחליטו לעבור לגור בבת ים. שם אבי קבל עבודה במפעל לצבעים ואמי כתופרת בבית חולים לתשושי נפש. מצבנו הכלכלי היה  בכי רע. מצבם הנפשי של דודתי סלה ודודי יהושוע לאחר המעבר שלנו לבת ים היה קשה. בביתם שררה אוירה של דכדוך, עצב, שקט ותחושה של חוסר מעש לאחר הרגל של שנים לטפל, לבשל, לרחוץ ולשחק  עם ילדים. לפלה היה קשה לראות את אחותה בייסוריה ולכן, הגיעה להחלטה שאחי צביקה יחזור לירושלים לגור בבית דודתי.

תמונה 7
הדוד יהושע

תמונה 8

כילדה, לא הבנתי את ההיבטים של ההחלטה. שנים רבות  לוו אותי רגשות של כעס,עצב ובדידות. צביקה איננו, הוריי עובדים רוב שעות היום ואני לבד לבד. למה הורי לא בחרו בי ? למה  דווקא אחי חוזר לירושלים למקום ששם חוויתי בית, משפחה ושמחת חיים.

כשנולדו ילדי  תודעת המעשה של פלה טלטלה את נפשי פעם נוספת. איזו גדולת נפש הפגינה פלה שאיבדה את ילדתה בשואה,  מוכנה למסור את בנה  למישהו אחר  שיגדל שיטפל שיחליט  עבורו מה טוב ומה רע. מעשיה באו למנוע סבל נוסף מזוג שעבר את השואה ולא הצליח להקים משפחה. פלה הפיחה באחותה רוח חיים, תקווה חדשה, המשך משפחה. מהיכן שאבה פלה את הכוחות להחליט החלטה כזאת? מהיכן האומץ להתנתק מילדה? מה חשב אבי? האם הסכים? התנגד? לא אדע.

איזה פלא היא פלה! איזה  מסר לחיים השאירה לי !! איזו צוואה השאירה לכל המשפחה לדורותיה.

נדמה לי לרגע שהסופרת קריסטן אשלי בספרה "הצוואה" (2017) הכירה את אימי פלה ודודתי סלה לפי המשפט המצוטט להלן:

"אף פעם לא מאוחר  מדיי לבקש את האושר ולא משנה מה זימנו לך החיים. אף פעם לא מאוחר מדיי למצוא את האושר."

לילדיי, לנכדי ולכל המשפחה הקרובה והרחוקה יהי זכרה ברוך.

הזוית האישית

התוכנית הביאה לחיזוק הקשר ביני לבין נכדי גיל ההרגשה שלי שהצלחתי לא רק באופן עיוני אלא גם באופן מעשי שקול העבר של משפחתי ושלי יישמע.

מילון

נומרוס קלאוזוס
נומרוס קלאוזוס פירושו מספר סגור. המושג התייחס לתופעת סינון סטודנטים על פי דתם או שייכותם האתנית

ציטוטים

”מי ששונא קבוצה אחת, ישנא לבסוף את כולם וכתוצאה מכך גם את עצמו.“

הקשר הרב דורי