מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רבתא מספרת לנינה

סבתא רבתא אילזה עם הנינה דניאל
סבתא אילזה כאחות
סיפור החיים של אילזה אונגר

 סיפור החיים של אילזה אונגר סבתא רבתא שלי

"נולדתי בשנת 11.9.1923 בגרמניה בעיירה קטנה בשם לויטרסהאוזן להורים בשם פאולה ויצחק יוכסברגר ולאח בשם אוטו (דוד).בעיירה שלנו הייתה קהילה יהודית קטנה. לילדים היהודים המעטים היו שיעורי תנ"ך ולימוד השפה העברית פעמיים בשבוע. הייתי בת למשפחה יהודית מסורתית. אבי היה סוחר בהמות (פרות) ועסק גם בחקלאות – היו לנו שדות.

אמי הייתה עקרת בית ובנוסף הייתה לנו גם עוזרת בית גויה, עד שהיטלר אסר על היהודים להעסיק עובדים נוצרים.

61640051457e2990c1aa9a6-46907763
מאחר והייתה לנו גינה מאוד גדולה (100 עצי פרי) אהבו הילדים לבוא אילנו לשחק: במחבואים, חבל, כדור,  תופסת ועוד. אחד מהילדים שנהגו לבוא לשחק איתי היה הנרי קיסינג'ר (שר חוץ ארה"ב לשעבר). כשנכנסתי לכיתה א' בשנת 1930 הילדים עוד דיברו ושיחקו איתי למרות שבאזור זה השנאה ליהודים כבר הייתה גדולה מאוד. הרבה פעמיים זרקו אבנים על השמשות של החלונות בבית שלנו. החל מכיתה ג' בשנת 1933 כאשר היטלר עלה לשלטון רוב הילדים בבית הספר לא דיברו איתי ולא פעם הרביצו לי גם בנים וגם בנות.

בשנת 1934 עשיתי בחינות כניסה לבית ספר תיכון שעמדתי בהן, אבל הודיעו לי שלא מקבלים יהודים לבית הספר. לכן, הייתי צריכה להמשיך בבית ספר יסודי. למרות  שהצבעתי הרבה בשיעורים, המורים אף פעם לא בחרו בי שאענה על השאלות. המצב של היהודים בגרמניה הלך והדרדר עם שלטונו של היטלר. כשסיימתי את בית הספר עברתי לנירנברג ללמוד תפירה. גרתי בפנימייה של בנות יהודיות. היהודים חיפשו ללמוד איזה שהוא מקצוע על מנת שיוכלו להשתמש בו בארצות אחרות.

כל היהודים חיפשו לאיזו ארץ יוכלו להגר אליה. אבל רוב ארצות העולםלא נתנו אפשרות ליהודים להיכנס לארצם. ב-1938 באוקטובר גירשו את כל היהודים מלויטרסהאוזן ואילצו את אבי ב-5 בבוקר למכור את הבית שלנו. עברנו לעיר הגדולה נירנברג. שם היו צריכים לגור יחד עם משפחה של אח של אמי כי אף גוי לא רצה להשכיר ליהודים דירה. בפנימייה, הצטרפתי  לתנועת הנוער "הבונים".

ב-9 לנובמבר 1938 בזמן שגרתי בפנימייה – ליד בית הכנסת העירו אותנו הנאצים ב-12 בלילה והיינו צריכות לרדת לרחוב. שם התגלתה לעיננו תמונה איומה: בית הכנסת עלה בלהבות והנאצים זרקו את כל ספרי הקודש ללהבות. אילצו אותנו לעמוד ולהסתכל על הזוועה הנוראית שעשו לספרים ולבית הכנסת שלנו. לאחר מכן, ברחנו משם. בדרך ב-2 בלילה ברחובות העיר ראיתי כיצד הנאצים פרצו לחנויות של היהודים ונכנסו לבתיהם של היהודים. שברו את כל הרהיטים ולקחו איתם את הגברים למעצר בלי שום סיבה. למזלי, אלינו הביתה לא נכנסו הנאצים ולא לקחו את אבי.

ב-1939 ביולי בהיותי כמעט בת 16 הצטרפתי לקבוצה של עליית הנוער ועלינו  ארצה. הורי ואחי נשארו בגרמניה. בזמן המלחמה ניתן היה דרך הצלב האדום על טופס מיוחד לכתוב מכתב מארצות המלחמה לארץ ומהארץ  לארצות המלחמה ובו 25 מילים בלבד. כך נהגתי וכתבתי להוריי והם לפעמים ענו לי. ב-29.11.1941 נשלחו למחנה עבודה ושם כעבור תקופה קצרה נורו למוות. אנחנו קבוצת הנוער הגענו לקיבוץ "גבעת ברנר". שם עבדתי חצי יום במשתלה וחצי יום למדנו תנ"ך, היסטוריה יהודית ועל תנועת הקיבוצים. צירפו אותנו להגנה. שם למדנו להשתמש ברובה, אקדח, מורס והרבה תרגילי סדר. כעבור שנתיים אני ועוד שתי חברות הצטרפנו להכשרה של תנועת "מחנות עולים" ואיתם עברנו ל"גבעת עדה" לכיבוש עבודה. האיכרים שם רק רצו לעבוד עם ערבים כדי לשלם פחות כסף. כעבור שנה כל הקבוצה עלתה להתיישבות חדשה "חמדיה" בעמק בית שאן בתנאים קשים מאוד.לא היו מים וחשמל. את המים הביאו מקיבוץ ה"שכן" "שדה נחום" על עגלה רתומה לסוסים ועל זה  שלוש חביות שמילאו כל פעם במים.

209544542657e2990cd1dae3-87724724

בקיבוץ "חמדיה" רוקנו את המים על-יד המטבח והמקלחת. במשאבה ידנית העלו את המים למעלה לחבית גדולה כדי שיזרמו למטה במטבח ובמקלחת מין הברזים. מים חמים היו במקלחת פעם בשבוע (ימי שישי). גם אוכל לא היה בשפע. את הלחם חילקו למנות וביצה כל אחד קיבל חצי. בקיבוץ שלחו אותי לתל-אביב ללמוד להיות חובשת בקיבוץ. אחרי שנתיים וחצי עזבתי את הקיבוץ והלכתי ללמוד בירושלים בבית התינוקות של ויצ"ו משך הלימודים היה למעלה משנתיים ואחר כך עבדתי במקצוע הזה כמטפלת בתינוקות אצל אנשים פרטיים בבית. כל השנים הללו היה לי חבר שהתגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, יותר מאוחר זה הפך לבריגדה יהודית. שם הוא שירת 5 שנים.ב-1946 הוא השתחרר מהצבא ואז התחתנו.

 

101401085757e2990d934476-94552865
בעלי גדעון (עלה גם מגרמניה) היה חבר קיבוץ "גבעת ברנר". חזרנו לגור בקיבוץ. אבל, חיי הקיבוץ לא מצאו-חן בעיננו וכעבור חצי שנה עזבנו לתל אביב. מאחר ולא הייתה לנו דירה גרנו כל פעם במקום אחר. אני הרבה פעמיים במקום העבודה, אצל המשפחה שעבדתי אצלה וגדעון בדירה הקטנטונת של אחותו על הרצפה. כעבור שנתיים הצלחנו לשכור דירה. בשנת 1948 נולדה לנו בתנו הבכורה יעל (סבתא של דניאל) ובשנת 1953 נולדה לנו בתנו השנייה – ורדה (ורדלה). ליעל נולדו 3 בנות: עינת (אמא של דניאל ואור), עידית (אמא של נועם, רון, ניר וזוהר), עדי (אמא של יובל)לורדה נולדו 2 בנים אביהו וארנון.

משוב של דניאל הנינה: נהנתי מהשלוב של נינה וסבתא רבתא למדתי כמה היה קשה ברגעים לא טובים ומרגש ברגעים הטובים. למדתי המון על הילדות והעבר של סבתא רבתא לא ידעתי כמה יהיה כיף לשמוע את כל העבר שלה חוויתי בפרויקט הזה המון רגש וגעגוע מסבתי למשפחה שלה. לא ידעתי איך אחווה את כל האהבה שלה איתי למשפחה וכל זמן האיכות הזה שכמעט אין לי איתה חיזק מאוד את הקשר שלנו.

משוב של סבתא רבתא אילזה: מאד התרגשתי כשפנו אלי ובקשו ממני להשתתף עם נינתי הבכורה דניאל בפרוייקט: "הקשר הרב דורי". דניאל כבר שנים מספר מתעניינת מאד בכל הקשור לשואה ותמיד ביקשה לדעת עוד ועוד.נהניתי לשבת עם דניאל לספר לה את סיפור חיי ולהעלות הכול בכתב במחשב. דניאל תקנה לי במקרים אחדים איך היא הייתה רוצה להגיש את המצגת. מאד התרשמתי מן המורה הנהדרת שעזרה לכל הילדים, הסבים והסבתות. בתקווה שהדורות הבאים לא יצטרכו ללמוד עלשנאת יהודים חדשה. לכן, אני מאושרת לחיות בארץ ישראל אשר עבדנו קשה להקים אותה. דניאל, תשארי כמו שאת. באהבה אילזה אונגר, סבתא רבתא

מילון

תנועת הבונים
בגרמניה, וכן בפולין, קמו גם תה"נ היהודיות הראשונות. הרקע לצמיחת ת"נ יהודיות נפרדות בגרמניה היה בכך שנערים ונערות יהודים לא היו רצויים בתה"נ הגרמניות. אחר-כך פיתחו ת"נ אלו, גם ברושם התמורות המדיניות, הווי ותכנים תרבותיים ורעיוניים המושתתים על מוטיווים ומסורות יהודיים, ושביטאו גם את תחושת המצוקה היהודית הייחודית. תה"נ היהודיות הראשונות שקמו אחרי מלחמת-העולם הראשונה בגרמניה היו 'בלאו-וייס ('כחול-לבן'), י.י.ו.ב. (jung j?discher wanderbund), 'קדימה', 'ברית העולים', 'הבונים', שהתקרבו לרעיון ציוני-חלוצי, ותנועת 'קאמראדן' (kameraden), שתחילתה כתנועה בעלת אופי מתבולל, אך פלג ממנה, ה'ורקלויטה' ('אנשי מעשה') הגיע לציונות בעלת אורינטציה חלוצית-רדיקלית ויסד בארץ את קיבוץ הזורע. נוסף להן התגבשו ב-1931-1933 בגרמניה גם תנועות ה'שומר-הצעיר', בח"ד (ברית חלוצים דתיים), 'מכבי הצעיר' ו'בית"ר', ואיגדו בתוכן גם רבים מיוצאי מזרח אירופה (ostjuden) שישבו אז בגרמניה.

ציטוטים

”בתקווה שהדורות הבאים לא יצטרכו ללמוד על שנאת יהודים חדשה. אני מאושרת לחיות בארץ ישראל “

הקשר הרב דורי