מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רבא סיימה קורס טייס ברוסיה

סבתא מרים והנכדה דורון
סבתא מרים ואחיה פלטיאל ז"ל
התלאות בדרך לארץ ישראל סיפורה של מרים בראון

העלייה
שמי מרים בר-און לבית קליגר. נולדתי ברוסיה לאחר מלחמת העולם השנייה, לאם ילידת רוסיה ממשפחה ברוכת ילדים שהיו צריכים לברוח מעיר מולדתם בברוסיק לפרובסביר. בעיר זו הכירה אמי את אבי שברח מפולין מעיר ברסלב ממחנות הריכוז של הגרמנים.
 
אני נולדתי בתום מלחמת העולם השנייה. הורי החליטו לעלות לארץ ישראל בשנת 1948, בקום המדינה. למשפחה של סבא וסבתא שלי לא נתנו לעזוב את רוסיה משום שהם היו ילידי רוסיה, ואילו אבי היה פולני ולכן יכולנו לעזוב את רוסיה לכיוון פולין. בפולין נודע לאבי כי כל המשפחה הגדולה שלו נרצחה על ידי הגרמנים. לאבי לא נשאר אף זכר מכל משפחתו. ואז החל מסע של המשפחה מרוסיה לישראל.
 
המסע מרוסיה לישראל החל מרוסיה כאשר שם נפרדנו מכל המשפחה של אמי, ועברנו לפולין. היינו מספר ימים בפולין ומשם נסענו לאוסטריה למחנה של יהודים מכל העולם שציפו למעבר לארץ הבאה. מאוסטריה עברנו לאיטליה ושם היה מחנה גדול של ניצולי שואה, היו גנים לילדים, בתי ספר או יותר נכון קבוצות למידה לילדים ללמוד את השפה.
מדי יום היו יוצאות אניות עם המעפילים. באחד הימים הודיעו למשפחתי שאנו עולים לאוניה שתיקח אותנו לארץ ישראל. מאד שמחנו, היינו על האנייה הרבה מאד אנשים. היו כאלה שהיו חולים, אך זה לא הפריע לשמחה שאנו סוף סוף בדרך לארץ.
הקליטה
הגענו לנמל חיפה ומשם לקחו אותנו במשאיות למעברה של עולים ברעננה. קיבלנו אוהל עם ארבע מיטות, מכל מקום היה אפשר להיכנס לאוהל. לא הייתה פרטיות. בחורף האוהל התעופף. היה קור כלבים.
עם כיבוש עכו עברנו לאחד הבתים העזובים שהערבים נטשו שהיה בפרדס של תפוזים, קלמנטינות תותים וסברס. הבית היה בן שתי קומות. אנחנו גרנו בקומה השנייה עם עוד שתי משפחות, כאשר המטבח, השירותים והמקלחת היו משותפים. אבל היינו מאושרים לעומת האוהל ברעננה. 
 
בית ומשפחה
מבוא על המשפחה- משפחתי הגרעינית הייתה מורכבת מאמא טובה לבית אפשטיין  שנולדה בברוסיק ברוסיה. היא הייתה הבת הבכורה לאחר שאחיה הבכור נהרג במלחמת העולם הראשונה וכן בעלה הראשון נהרג במלחמת העולם הראשונה. נשארו לאמי עוד שלושה אחים ואחות שעזבה אותם ברוסיה. אמי סיימה קורס טייס ברוסיה ועזבה את הטייס משום שכמה טייסים נהרגו, לכן היא ויתרה על הטייס ולמדה להיות רתכית, בגלל שהגברים היו מגויסים והנשים למדו מקצועות גבריים ועשו את כל העבודות הגבריות. גם בארץ לאחר מכן היא עבדה בתור רתכית. היו עליה המון כתבות בעיתונים .
 
לאבי קראו צבי (הירש) לבית קליגר. נולד בפולין בלבוב והיה נשוי עם ילדים, אחים והורים. הגרמנים נכסו לפולין והכניסו אותם לגטאות והוא לא יכל לסבול את החיים בגטאות וביקש מהם לברוח, אך אף אחד לא רצה לברוח איתו. הם האמינו כי בקרוב הכול יעבור ויחזור לקדמותו. הוא ברח לבד וכך בעצם היה הניצול היחידי מכל המשפחה. הוא ברח לרוסיה. הוא הכיר את אמי והתחתן מחדש לאחר שנודע לו כי הגרמנים רצחו את אשתו, ילדיו וכל משפחתו.
הוא התחתן עם אמי שהיה לה בן מהנשואים הראשונים וגידל אותו במקום אביו ואהב אותו בדיוק כמו שאהב אותי. אני לא ידעתי כי זה לא אביו. אחי היחידי, פלטיאל, היה גדול ממני בשבע שנים. הוא נהרג בהיותו בן 21 בצנחנים ביחידה 101 שהייתה יחידה מובחרת. הוא נהרג ביום השחרור שלו, כאשר הסורים פתחו באש על קיבוץ גדות והם היו צריכים לצאת לקרב נגד הסורים. בקרב הזה הוא נהרג ואני הייתי בכיתה ח'. היה לי קשה מאוד לראות את סבלם של הוריי שאיבדו את בנם הבכור ואחי שכה אהבתי והייתי מאד קשורה אליו. באחת הנסיעות שלי עם הורי לבית ההבראה הכרתי את אלימלך שהיה רכז תרבות והוא נתן לי חומר להדרכה, שהייתי מדריכה בנוער העובד והלומד. הגיעה תקופת הגיוס, אך הוריי לא הסכימו לחתום לי שאתגייס לצבא ולכן החלטתי להתחתן באותו זמן. אשתו של אלימלך נפטרה ממחלת דם נדירה ואז היחסים בנינו נהיו יותר קרובים והחלטנו להתחתן על אף פער הגילאים בנינו.
 
אני ואלימלך בחתונתנו

 
אני ואלימלך בחתונתנו
אלימלך היה צעיר ברוחו, היה בדרן, קוסם והופיע בכל מיני מסגרות. אלימלך בא ממשפחה ברוכת ילדים. אביו היה בין מקימי האוניברסיטה העברית בירושלים, היה מרצה למזרחנות ופילוסופיה והיה ממוחה לשפות השמיות. בגיל 21 כבר הפך למנהל בית ספר תחכמוני בבלגיה. בעלי נלחם בגוש עציון ושם נפל בשבי הירדני .הוא היה עשרה חודשים בשבי וכשחזר מהשבי הוא היה בין מקבלי העולים בפרוזדור ירושלים, היה עובר בין כל המושבים ומלמד אותם לשיר את שירי ארץ ישראל .אני למדתי בסמינר למורים למלאכה והייתי מורה למלאכה לבנים ולבנות.
 
גם לימדתי נגרות, מתכת, קרמיקה, סריגה ותפירה. לאחר שנהרג בני בתאונת מטוס הלכתי ללמוד בסמינר למורים למנהל וכלכלה וזאת עשיתי בעקבות שיחה של בעלה של חברה שהיה פסיכולוג וטען כי אני חייבת ללכת ללמוד על מנת לבקר פחות בבית הקברות וכן על מנת לשקם את עצמי מאחר והוא טען שאני עמוד השידרה של המשפחה. הלכתי ללמוד ולאחר מכן לימדתי בתיכון , וכן לימדתי בתיכון ערבי ביפו ושם רקמתי יחסים מאד טובים עם המגזר הערבי.
 
נולדו  לי ארבעה ילדים והייתה לי בת מהנשואים הראשונים של בעלי ששמה דורית.  כיום היא גרה בארצות הברית, פרופסור לפילוסופיה. היא  מאד מצליחה ועושה הרבה מחקרים ויש לה שם עולמי ומייצגת את ישראל בכבוד. יש לה בת שלומדת באוניברסיטה וגם מנגנת בכינור. הבן הבכור שלי היה פלטי שהיה קוסם וילד מאד מוביל גם בחברה וגם בבית ספר. הוא נהרג בתאונת מטוס בהיותו בקורס טייס. לפלטי היה רישיון טייס לפני הצבא וגם רישיון  צלילה. הוא מאד חסר לי ולכל המשפחה. הוא הופיע במספר תוכניות טלוויזיה וכך בעצם גם נכדיי יכלו לצפות בו. לאחר מכן נולדה בת נוספת ששמה שגבית שהיא כיום מורה למתמטיקה בתיכון . יש לה שלושה ילדים, נדב שסיים את הצבא, יובל בתיכון וגל הבת בכיתה ח'. לבעלה יש מסעדה. אחריה נולדה רנית, שהיא כיום עורכת דין בפרקליטות ולה יש שלושה בנים. שניים בתיכון ואחד בכיתה ה' והם איתי שעומד להתגייס ועבר גיבוש של שייטת 13. עומר שמשחק כדורסל ורועי שחקן כדורגל, בעלה רופא גינקולוג .לאחר מכן נולדה בת הזקונים נועה שהיא מורה למתמטיקה במכללת רמת גן. לה יש שתי בנות ביסודי ובן בגן. בת בשם דורון שנולדה ביום הולדת של אביה ולכן קראו לה דורון ובת השנייה קראו שחר ולבן קוראים תומר והם היחידים שעזבו את גבעתיים לכיוון מושב כפר טרומן.
אני ומשפחתי כיום

 אני ומשפחתי כיום

 

התנדבות
ההתנדבות היא האחת התכונות המובילות במשפחתנו. תחילה הדוגמא הטובה ביותר של הורי הם כאשר פרשו לפנסיה והתנדבו פעמים בשבוע בצבא. בכל יום שני ורביעי הם היו באים לבקו"ם ומסדרים את הביגוד לחיילים, את הערכות הרפאיות וכן את כל המדים היו מתקנים כמו אם כפתור נפל היו תופרים, או מכינים את המדים לחיילים המתגייסים. אני באה מבית אשר מתנדב ולכן כך גם אני החל מבית הספר שהייתי חברה בנוער העובד והלומד הייתי מדריכה שנתיים. כאשר הייתי מורה בבית ספר התנדבתי למען המורים ופעלתי בהסתדרות המורים הארצית, וגם למען מורי תל-אביב. כאשר פרשתי לגמלאות התחלתי לפעול למען המורים הגמלאים. התנדבתי להנהלת המורים הגמלאים ופעם בשבוע אני יושבת במשרד ודואגת לגמלאים וכן למרצים ולכל הנעשה בתחום המועדון.
 
פעמיים בשבוע אני מתנדבת ביד לבנים למען ההורים השכולים בגבעתיים, אנו הנהלת יד לבנים דואגים לטיולים, הרצאות, חוגים ומסיבות על מנת להיטיב עם ההורים ככל שניתן. אני בין אלה אשר יזמו את ההכרה באחים השכולים אשר אף אחד לא התייחס אליהם אחרי מות אחיהם, אני כאחות שכולה וכאם שכולה הבנתי את החשיבות ויחד עם מספר אחים יזמנו זאת והוכרנו גם על ידי משרד הביטחון וכן יד לבנים אספו את האחים לכל הפעילות שלהם.
התנדבות נוספת היא במשרד הביטחון. אנו מתאספים אחת לחודש (הורים שכולים למען הורים שכולים). בארבעת השנים האחרונות אני מרצה בפני כל כיתות ט' בגבעתיים על משמעות "יד לבנים" ועל הרגשה של ההורים והאחים השכולים על מנת לתת להם את התחושה לקראת יום הזיכרון. הפידבק שאני מקבלת הוא אדיר. אני יכולה לציין כי בנותיי וכן נכדיי ממשיכים בדרכי הן בהדרכה בצופים והן בהתנדבות בכל מיני מסגרות אחרות.  

מילון

בקו"ם
מרכז קליטה ומיון של חיילי צה"ל

פידבק
תגובה, משוב

ציטוטים

”לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם “

הקשר הרב דורי