מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא עפרה מספרת: על הקיבוץ, על העיר ועל המושב

סבתא עפרה והנכדה גלי
סבתא עפרה בשנות ה70
המעברים והסתגלויות בין קיבוץ עיר ומושב

במסגרת תכנית הקשר הרב אני שמחה לשתף את נכדתי גלי בתולדות חיי מילדות לבגרות ובחוויות שנחרתו בזכרוני בתקופת עשרים השנים הראשונות.

במשך ילדותי והתבגרותי זכיתי לחוות שלוש צורות שונות של התיישבות בארץ ועל כך אספר לך גלי יקרה שלי. על הקיבוץ, על העיר, על המושב. על החיים בכל מקום, על ההסתגלות והמעבר ממקום למקום. השוני היה רב, אחר, מפתיע!

נולדתי בקיבוץ נען בשנת – 1943 להורי נחמה ויצחק דונגי.

סמל קיבוץ נען

%d7%a1%d7%9e%d7%9c-%d7%a0%d7%a2%d7%9f-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941

זכור לי דשא רחב ידיים, בתי ילדים בהם גדלו הילדים יחד כקבוצה בהשגחת מטפלות. בצד האחר של הקיבוץ – בתי ההורים כל זוג בחדר שנקרא חדר משפחה. המפגש בין ההורים לילדים התקיים רק אחה"צ בכל יום ונקרא "שעת אהבה". רעיון החיים בקיבוץ היה חיי שיתוף: בחברה, בעבודה, בפרנסה, בגידול הילדים, בכל ההחלטות והתכניות. כך גדלתי, כך התרגלתי.

על הדשא בקיבוץ נען

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-2-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%93%d7%a9%d7%90-%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a5-%d7%a0%d7%a2%d7%9f

ואז, בגיל 5 בשנת 1948, עברנו הורי אחותי ואני – לעיר חולון. זה היה מספר שבועות לפני הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת העצמאות. אנחנו גרנו בחדר אחד משותף לכולנו כולל אחי מומי שנולד בהמשך. בצפיפות הזו חלקנו מטבח ושרותים עם משפחה נוספת במשך מספר שנים. העיר חולון נבנתה על גבעות חול וגם הבית שלנו טבל בחול.

דיונת החול בחולון

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-3-%d7%93%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%9c-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%9f

אהבתי את השכונה המעורבת שלנו עם חברים מכל העדות בעיקר יוצאי תימן. הסתגלתי לחול, לבית הספר שמאחורי גבעות החול, הופתעתי לראות דברים שלא ראיתי עד אז כמו: מדרכות, חנויות, קולנוע, בית- חרושת לקרח ששימש לקירור המזון (לא היה חשמל ולא גז). אמא שלי בישלה על פתיליה וכיבסה בידיים. זו היתה תקופה של צנע בארץ והמזון חולק לפי מספר הנפשות במשפחה בעזרת "תלושי מזון". שתינו חלב מאבקת חלב מעורב במים, אכלנו חביתות מאבקת ביצים, קציצות בשר נעשו ממעט בשר והרבה לחם.

לפתע בשנת 1950 תופעת טבע חריגה ביותר – כל הארץ כוסתה בשלג! זה היה כל כך מרגש. אבי הוציא אותי מהמיטה בלילה, עטף אותי בשמיכה כדי שאראה את השלג לפני שיימס. בסופו של דבר היה קר מאד והשלג נשאר 3 ימים, בנינו איש שלג  וקישטנו אותו והיה ממש כייף. לא אשכח את החוויה הלבנה היפה הזאת.

שלג על הגבעות של חולון, צמוד לבית. ואני בת 6. וואו!

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-4-%d7%a9%d7%9c%d7%92-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%9f

 

החנויות בחולון מאד ריגשו אותי: אהבתי לשחק עם אחותי וילדי השכונה בכאילו חנות למכור ולקנות – המצרכים היו חול וקופסאות ישנות, הכסף היה חתיכות של נייר עיתון ואבנים קטנות. אהבתי לשחק בכאילו אחות במרפאה: הכנתי משחות מחול מעורב במשחת שיניים ומשחת נעליים בצבעים שונים ואני האחות הטובה בת ה-5 מטפלת וחובשת ועוזרת להבריא. הים בחולון די קרוב: אהבתי ללכת לים עם אבא שלי שלימד אותי לשחות. להתגלגל על גבעות החול הרך ליד הבית היה כייף גדול.

ואז, שוב מעבר: בשנת 1954 ואני בת 11, עברנו כל המשפחה למושב חרות במסגרת התנועה מהעיר אל הכפר. שוב הצורך בהסתגלות לצורת חיים שונה, חברים חדשים, נוף אחר, בית רק למשפחה שלנו, משק עם פרות, תרנגולות, פרדסים, שדות.

מבחינת חברתית התקבלתי מיד והפכתי להיות חלק מקבוצת ילדים נהדרת והחברות בינינו נמשכת גם היום. הילדים במושב השתתפו ועזרו בכל עבודות המשק יום יום. לי זה היה מוזר. הייתי עירונית, עדינה,לא יכולה להתלכך ולגעת בבוץ, הריח לא היה לי נעים, היה קשה להתרגל ולהיות חקלאית. העדפתי תמיד לעזור לאמא בעבודות הבית מאשר לעבוד עם אבא בלול או בשדה .

ועוד חוויה: בשנת 1952 היתה פשיטת ארבה לארץ "מכת הארבה", כמו עננים הגיעו מיליוני חרקים ואיימו לאכול ולהשמיד את כל מה שגדל בשדות ולכן הוציאו אותנו מבית הספר חילקו לנו פחים ומקלות שלחו אותנו לשדות לעשות רעש וכך גרשנו את המכה. גיבורים בני 12!

בגמר התיכון בשנת 1960, התקבלתי לבית ספר לאחיות –משאת חיי מגיל 5. הלימודים היו קשים, העבודה מפרכת, גם פיזית, גם רגשית, אבל הסיפוק עצום.

אחות

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-5-%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%97%d7%95%d7%aa

סיימתי את הלימודים בהצלחה והייתי מאושרת. חלוקת תעודות

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-6-%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%aa-%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa

להיות אחות זה חלק משמעותי מאד בחיי עד היום, וכל זמן שאוכל, אני רוצה להמשיך בכך, לטפל ולעזור למי שצריך ומתי שצריך.

זהו קיצור תולדות 20 השנים הראשונות בחיי. קצרה היריעה, אז נסתפק בזאת.

 

 

הזוית האישית

גלי: היה לי כייף להכין ולערוך את המצגת עם סבתא הכרתי טוב יותר את ספור ילדותה המעניין שהיה שונה מאד מסיפור ילדותי סבתא גדלה בצורות התיישבות שונות והייתה צריכה להסתגל לחיים השונים.

סבתא: חוויה נפלאה זו נתנה לי הזדמנות לספר וליידע את גלי על שנות ילדותי המורכבות ממעברים ושינויים בחיי, הסתגלות למקומות יישוב אחרים. תודה לגלי על זמן האיכות שלצורך עריכת העבודה בילינו שעות על שעות של כייף, וביחד.

תודה למורות המנחות וההזדמנות להעלות את המעט מזכרונותי על הכתב.

מילון

"שעת אהבה" בקיבוץ
בילוי עם ההורים אחר הצהריים עד שעת ההשכבה בבית הילדים

ציטוטים

”זיכרונות וחוויות מילדותי בקיבוץ בעיר ובמושב“

הקשר הרב דורי