מאגר סיפורי מורשת

שמי עמליה דבורה (על שם סבתא מצד אמא שלי) נחמקין. שם המשפחה שלי לאחר הנישואין הוא אשכול. נולדתי במושב נהלל.

נהלל היא מושב העובדים הראשון שהוקם בארץ ב 1923. נהלל נוסד ע"י קבוצת חלוצים בני העלייה השנייה, ביניהם סבי וסבתי, הורי אבי. המושב בתחילתו היה מספר אוהלים וכאשר נבנה יישוב הקבע, הוא תוכנן בצורה ייחודית של עיגול לנוחיות המתיישבים. נולדתי בנהלל בשנת 1947 בת בכורה להוריי מתוך שלושה ילדים, היו לי אח ואחות.

הורי היו ממשיכי המשק בנהלל, עבדו בחקלאות והרחיבו וטיפחו את המשק המשפחתי. גדלתי בנהלל עד גיל שמונה. בגיל שמונה הוריי עברו לגור במושב עולים בנגב, מאחר והתנדבו לעזרת העולים החדשים במושבי העולים בנגב. מכיוון שלא היה שם בית ספר, גרתי בקיבוץ סמוך להוריי במשך שנתיים והייתי מתראה עם ההורים רק בסופי שבוע.

בתום התקופה חזרתי עם הוריי לביתנו בנהלל. גרנו בבית קומותיים כאשר אני, אחותי והוריי גרנו בקומה העליונה וסבי וסבתי בקומה התחתונה. הבית היה גדול ומרווח, גרנו בו שלושה דורות. מאז ילדות עזרתי בעבודות המשק. אהבתי לרקוד, לבלות עם בני כיתתי, לראות סרטים וגם להשתתף במופעים והצגות במסגרת בית הספר. אהבתי מאוד את השיר דני גיבור שאמא שלי שרה לי. אהבתי את השיר רוץ בן סוסי ואהבתי גם שירי פסח.

אני ובני  גילי נהגנו לשחק בכל מיני משחקי כדור כמו עמודו ומחניים ומשחקים אחרים כמו קלאס ופקקים. חונכתי בגנים בנהלל והשנתיים הראשונות של בית הספר היסודי למדתי בבית ספר במשמר הנגב ובהמשך כל שנות לימודיי הנוספות היו בבית ספר יסודי בנהלל ובתיכון חקלאי בנהלל.

האירוע הכי משמח בחיי היה בגיל 20, נולד לי אח. והאירוע הכי עצוב שהיה לי הוא שבגיל 15 סבי נפטר. מקום העבודה הראשון שלי היה כסטודנטית במחלבה בנהלל. למדתי באוניברסיטת חיפה, עבודה סוציאלית מתוך הרצון לעזור לאנשים והיה לי מעניין ומספק בעבודה. עסקתי במקצוע זה בערך כ-20 שנה.

במשפחתי נהגנו לנסוע לטייל ותוך כדי היינו שרים יחד. המשפחה שלי לא הייתה משפחה דתית וגם לא מסורתית, אבל נהגנו לחגוג במסגרת המשפחה בארוחות חג וגם קיימנו את מנהגי החג בצורה סמלית. החגים האהובים עליי הם פסח, פורים וט"ו בשבט. אירוע משמעותי בסוף תקופת שרותי הצבאי היה כקצינה בזמן מלחמת ששת הימים. חוויתי ונוכחתי באירועי המלחמה הקשים.

אירועים אחרים משמחים ומשמעותיים היו כשהפכתי לאמא ובהיותי בת 52 הפכתי לסבתא. בשירותי הצבאי הייתי קצינת סעד(קצינת ת"ש). שירתי בחייל השריון וטיפלתי בחיילים עם בעיות משפחתיות. לקראת סוף שירותי השתתפתי במלחמת ששת הימים בתור קצינת שלישות. חוויתי כתינוקת בת שנה את מלחמת השחרור, ובתור קצינה את מלחמת ששת הימים. בתור בעלת משפחה חוויתי את מלחמת יום הכיפורים. מלחמת יום הכיפורים הייתה לי הקשה ביותר מאחר וטיפלתי בשתי בנותיי הקטנות וגם עקב שירות מילואים של בעלי .הייתי אחראית על המשק החקלאי שלנו.

באותו זמן הייתה אווירה קשה בכל הארץ, דאגה רבה לשלום החיילים ואפילו דאגה לקיומה של מדינת ישראל, בנהלל נהרגו הרבה חיילים והיה עצב רב וצורך לתמוך במשפחות השכולות של החיילים בני נהלל. אירוע הזכור לי במיוחד הוא מתקופת המלחמה, כאשר ערב אחד נפלו טילים בקרבת נהלל והייתה הזעקה לרוץ למקלטים. אני הייתי באמצע המקלחת של שתי בנותיי הקטנות ומיהרתי לקחת אותן למקלט השכונתי הקרוב.

הקשר הרב דורי במשפחתי מתבטא בכך שסבי וסבתי מצד אבי עלו לארץ מרוסיה במסגרת העלייה השנייה והיו חלוצים בין מקימי המושב הראשון בישראל מושב נהלל, אבי לאחר נישואיו היה הבן הממשיך במשק הוריו, ואני לאחר נישואיי לבעלי שגם הוא היה בן נהלל היינו הממשיכים באותו משק.

הזוית האישית

סיפורה של עמליה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר העמק המערבי ביפעת בסיוע המורה רומן בן צלן