מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה בישראל כי אמא שלה, פרידה, ראתה את הנולד בהיותה ברומניה, בשנת 1936 והבינה כי עקב עלייתו של היטלר לשלטון, צריך לעזוב את אירופה. היא היתה ציונית ולכן, החליטה שהמקום שלה ושל משפחתה הוא בארץ ישראל. היא ביקרה בארץ פעמיים, לפני העלייה לארץ, בשנים 1936-1938, כדי להחליט היכן להתגורר. בשנת 1940, היא עלתה עם סבא רבא שלי ועם ההורים שלה.

סבתא פרידה וסבא יהושע

סבא רבא, יהושע, היה רופא וסרן בצבא הרומני. הוא שירת בצבא בצפון רומניה. סבתא רבתא שלי נסעה ברכבת  כדי להצליח להוציא אותו מהגדוד שלו. היא הצליחה, למרות הקושי, להוציא אותו מהגדוד והם נסעו לביתם בבוקרשט. שם הם ארזו את כל השייך להם ולהורי סבתא רבתא שלי, פרידה וסבא רבא שלי יהושע ועלו לארץ ישראל.

באותה תקופה, לא נתנו ליהודים להיכנס לארץ ללא שהות של מספר חודשים בקפריסין. אך יהודים, שהיתה להם אשרת כניסה לישראל (פלשתינה בזמנו), שהו במחנה עולים בעתלית. סיפור שזכור לסבתא הוא שלא היו להם, לפרידה ויהושע, כלי אכילה. יהושע לקח אשכולית חתך לחצי והוציא את הפלחים מבפנים, כך הוא יצר קערה ששימשה כלי לאוכל. לאחר חצי שנה בעתלית, נסעו פרידה ויהושע לתל אביב. שם הם שכרו דירה בדמי מפתח. הכוונה בדמי מפתח היא שמשלמים דמי שכירות ולא ניתן להוציא את השוכר מהדירה. היום אין מושג של דמי מפתח. ליהושע, למרות שהיה רופא, לא אפשרו לו לעבוד ברפואה כי הוא כמעט לא ידע עברית. לכן, הוא נאלץ לעבוד בבניית כבישים, במשך חצי שנה וללמוד את השפה העברית. לאחר חצי שנה, הוא החל לעבוד בתור רופא פרטי. הוא היה רופא עור והצליח בעבודתו. פרידה היתה עקרת בית.

סבתא מספרת שפרידה, אמא שלה, תמיד חיכתה לה עם ארוחת צהריים חמה וישבה לשמוע על החוויות שלה מבית הספר. חשוב לציין, שסבתא הלכה רגלית לבית הספר וחזרה. באותם זמנים, לא היה נהוג להסיע את הילדים לבית הספר. למעשה, לרוב הילדים, כולל סבתא, לא היה בבית רכב פרטי.

סבתא למדה 8 שנים בבית ספר יסודי ו- 4 שנים בבית ספר תיכון. באותם ימים, לא היתה חטיבת ביניים. סבתא היתה תלמידה טובה ולכן, היא עברה יפה את הסקר (מבחן שבודק את רמת הידע של התלמיד) בסוף כיתה ח' והיא יכלה להתקבל לכל בית ספר תיכון שרצתה. היא למדה בתיכון עירוני א' במגמת ראלית. מגמה זו התמקדה במקצועות המתמטיקה, הפיזיקה והכימיה.

סיפור היכרותם של סבתא וסבא

סבתא התגייסה לצבא בחייל אוויר ושם היא פגשה את סבא אהרון. סבא אהרון הוא מהנדס מטוסים והשתחרר מהצבא כסגן אלוף.

סבתא וסבא התחילו את הקשר ביניהם בהליכה משותפת לאכול צהריים מחוץ לבסיס בו הם שרתו ביחד. אחר כך, סבא התחיל להזמין את סבתא לצאת איתו לקולנוע ותמיד היה איתם חברו יוסי, כי לסבא היה חשוב לא להשאיר אותו לבד. סבתא מאד שמחה אחרי שנה וחצי, כשליוסי היתה חברה והיא יכלה לצאת עם סבא לבד.

סבתא מאוד מאמינה שבאהבה חשובה החברות, שהיא הבסיס לאהבה אמתית. סבתא וסבא היו חברים במשך שנתיים, לפני שהתחתנו. במשך השנתיים האלו סבתא וסבא למדו להכיר אחד את השני. ההכרות  הזאת היתה בסיס לחברות רבת שנים. סבתא מספרת שהשנה הראשונה של הנישואים היתה לא קלה כי סבתא וסבא היו צריכים ללמוד כיצד להגיע להרבה פשרות. אבל אחר כך, הם הפכו לחברים טובים.

סבתא התחתנה בגיל 20 וילדה שני ילדים אסא (אסי) וערן. אסי הוא אבא שלי. הוא נשוי לדפנה אמא שלי. יש לי אחות גדולה – נעם ואח – עידו שגם גדול ממני. אבי עובד כגנן ואמא שלי עובדת בביטוח לאומי. אחותי עכשיו בצבא ואח שלי בתיכון בכיתה י"א. אחותי סיימה תיכון בהצטיינות וגם אחי בכיתת מופ"ת (כיתה של מצטיינים). סבתא שלי דוקטור בחינוך. היא היתה מורה לאנגלית ויועצת חינוכית בבית הספר התיכון בגדרה.

יש לי עוד סבתא ששמה יהודית. היא גרה בחולון ובדרך כלל היא מזמינה אותנו אליה לארוחת יום שישי. בארוחה זו מגיעים כל הצד של אמא שלי. דודתי יפעת, דודי זאב וכל בני משפחתם.

קצת על עצמי

שמי עופרי, נולדתי בגדרה בשנת 2008 ואני בת 10 בכיתה ה' לומדת בבית ספר ה"בילויים" גדרה. אני משחקת כדורסל בקבוצה של בנות. אני אוהבת מאוד שיעורי ספורט.  אני אוהבת את משפחתי. יש לי שתי סבתות וסבא אחד היה לי עוד סבא שהלך לעולמו ושמו משה ברעד.

הזוית האישית

מה שתרם הפרויקט של הקשר הרב דורי, זה להכיר את סבתא שלי עליזה ומשפחתי טוב יותר, ולהבין את השורשים של משפחתי וללמוד דברים חדשים שלא ידעתי. אני ממליצה לכל ילד או ילדה להשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי, כי אפשר להכיר את המשפחה וליצור חוויה משמעותית עם דור הסבים. עבורי הפרויקט היה מהנה ולמדתי ממנו הרבה.