מאגר סיפורי מורשת

שמי תקוה יונאני, נולדתי בשנת 1946 ועליתי לארץ בגיל 4. אימא שלי הייתה עקרת בית ואילו אבי עבד במשרד ממשלתי. שאר האחים שלי למדו כל השבוע. בילדותי זכור לי שהיינו מארגנים יחד עם השכנים והחברים טיולים לכל מיני מקומות, גרנו בבית גדול ותמיד היינו מזמינים חברים לבוא ולשחק עם כולם בכל מיני משחקים. אימא הייתה מכינה כל מיני עוגיות ועוגות לכולם ותמיד הייתה שמחה רבה בבית. לאחר תקופה התחלנו להרגיש עוינות מצד השכנים והחברים. אז אבי החליט לעלות לארץ ישראל. כשאנו משאירים את הכל מאחורינו, טסנו במטוס בלילה והגענו לארץ, משם לשער עלייה ולאחר מכן למעברות כפר נחמן ליד העיר רעננה.

קליטה

היו לנו קשיים רבים במעברה: לא היה לנו חשמל, טלפון ומקלחת. היינו צריכים להקים אוהלים כדי שהיה לנו מקום לישון. לאחר תקופה אבי התחיל לעבוד בחקלאות ואימא עזרה לנו להתארגן. חלק מהאחים התגוררו בקיבוץ משמר הנגב, אני נשארתי בבית עם ההורים. האוהל היה מוצף בחורף ובקיץ היה חם. לא היו לי משחקים לשחק וגם לא היו לי חברים. לאחר מספר שנים ההורים רכשו דירה בעזרת חברים בשכונת נווה עמל הרצליה ומשם התחלתי ללמוד בבית הספר א. ד. גורדון בהרצליה, קרוב לבית. בצבא לא שירתי, הצהרתי שאני דתייה. הייתי באמצע הלימודים, במהלכן היו מבחנים ונרשמתי ללימודים בבית הספר לפקידות. השתתפתי כנערה בתנועת הנוער העובד והלומד.

משפחה

בשנת 1968 הכרתי את בעלי אברהם במסיבה עם חברים ולאחר כשנה התחתנו ונולדו לנו שני בנים. ערן בני הבכור עובד כיום במחשבים ויש לו תאומים ששמם עדי וליאור. ערן נשוי לאילת. בני הקטן שמו ניב ואבא של אורי, הוא עובד כיום כאגרונום וגר בקדימה, נשוי למירי ולהם נולדו ארבעה ילדים: הגדול אוהד, התאומים זיו והילה והקטן אורי.

בעלי אברהם שירת בצבא והיה איש מילואים במשך תקופה ארוכה, הוא השתתף ברוב המלחמות ישראל. הוא עובד כמסגר ברמת השרון ואנחנו נוהגים להיפגש כל המשפחה יחד כל יום שישי לארוחת ערב משפחתית.

בתור משפחה אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני, יוצאים יחד להמון בילויים וטיולים ברחבי הארץ והעולם. בכל שנה אנחנו מתכננים במהלך השנה טיול לחוץ לארץ כל פעם מדינה אחרת, המנהג הוא לשבת סביב השולחן בארוחת שישי וכל הנכדים וההורים של הנכדים מציעים לאן נטוס השנה, השיח הזה יוצר המון בדיחות וגורם להרבה מאוד צחוק סביב השולחן. לאחר התהליך הארוך של הכנת הטיול אנחנו טסים, מבלים יחד וגרים יחד (כמובן רק במהלך הטיול). כאשר אנחנו חוזרים לארץ, מתווספות למאגר השטויות והבדיחות שלנו עוד המון בדיחות מצחיקות שרק המשפחה שלנו יודעת. הטיולים האלו מאוד מגבשים אותנו ומראים על אופי המשפחה שלנו, שמאוד אוהבת להנות.

אמי לא עבדה, היא הייתה עקרת בית. אבי מצא עבודה בחקלאות ואנחנו המשפחה היינו בבית עוזרים לאימא בעבודות הבית. במשך הזמן אחת האחיות שלי התקבלה לקבוץ משמר הנגב ודגניה. שאר האחיות שלי נותרו בבית. בימי שישי הילדים שיצאו מהבית היו באים לבקר אותנו והיינו יושבים יחד לארוחת ערב מסביב לשולחן.

המסר שאני רוצה להעביר לכל הנכדים שלי, הוא שכמה שהחיים היו קשים כלפינו בכל זאת למדנו להסתגל ולהמשיך הלאה עם הראש מורם. חשוב לצחוק על החיים ולא להתייאש. אני מאחלת שכל הנכדים שלי, ומקווה שגם כל עם ישראל, יהיו סבלניים ויעזרו לחלשים. ואני גם מקווה שהקורונה כבר תגמר ונוכל לצאת לרחובות בלי חשש.

הזוית האישית

אורי: סבתא, היה לי כיף לעבוד איתך בתכנית זו.

תקוה יונאני תרמה סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים הבאים:

סבתא העולה החדשה מעירק

הקשבה וסובלנות בחיים

בעלה של תקוה, אברהם יונאני, תרם אף הוא סיפור למאגר המורשת. לקריאתו לחצו על הקישור: הקליטה בארץ