מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא עדה בוטביקה, התינוקת עולה לישראל

סבתי עם סבי ביום חתונתה
סבתא וסבא ביום חתונתם
סבתא הייתה תינוקת פגית, בת חודשכשהמשפחה עלתה לישראל

שמי עדה בוטביקה, נולדתי במרוקו בעיר מרקש, בדצמבר שנת 1950, לאבא בן שמונה עשרה, ואמא בת שש עשרה, לבית משפחת דהן.

כשהייתי בת חודש, קיבלו הוריי הרשאה לעלות לישראל, היות שנולדתי פגית בשנת 1950, זו הייתה בעיה אז לקחת אותי לנסיעה מורכבת כזו באונייה. הוריי הגיעו לצרפת ונאלצו להישאר שם חצי שנה עד שאני אתחזק, ורק אז יכלו לקחת אותי להפלגה באונייה לארץ ישראל.

המסע היה קשה, האונייה הייתה עמוסה נוסעים ולאחר זמן מסוים התחילה סערה גדולה מאוד בים והאונייה עמדה לטבוע. כל הנוסעים התפללו וביקשו רחמים, עד שלבסוף הים נרגע, והמסע לישראל נמשך. לאחר כמה זמן, האונייה הגיעה לישראל, וכל הנוסעים הגיעו בשלום. סוף סוף, הם הצליחו להגיע לארץ ישראל.

כשאני והוריי הגענו לארץ, העבירו אותנו למעברה בראשון לציון. כל האזור היה מוקף חולות, ללא בתים בנויים. במעברה, לא היה היכן לעבוד בכלל, לא היו מקורות הכנסה. את אבי גייסו לצבא, כיוון שהיה מאוד צעיר. אלה היו גם ימי צנע, במדינת ישראל, בימים האלו קיבלנו כמות קטנה של אוכל, ועל המזון שילמנו בתלושים שקבלנו בהקצבה. כך עברו להם שנתיים נוראיות, בסבל ולפעמים אפילו ברעב.

לאחר שנתיים בתנאים קשים במעברה, החליטו  הורי לעבור למושב זיתן, בעיר לוד, ליד שדה התעופה שנוסד בשנת 1950 ע"י עולים חדשים שהיגיעו לארץ מלוב וממרוקו. שם, עבדו הורי בחקלאות, הם נשארו במושב כשלוש שנים ואז, ביוזמה אישית, החליטו לעבור לעיר יפו.

המעבר ליפו

ביפו עברה עלי ילדותי, שם אני גדלתי. הוריי שכרו בית קטן לשם עברנו לגור. אבי התחיל לעבוד ביצור נעליים, היה לו נסיון ביצור נעליים, מכיוון שבמרוקו, לאבי הייתה חנות נעליים גדולה ומצליחה משלו, בה היו לו פועלים שעבדו אצלו. בחנות שהייתה לו במרוקו, היו עובדים רבים, שייצרו את הנעליים שמנמכרו בהצלחה רבה. העסק היה מצליח והרוויח כסף רב מאחר ולחנות היו לקוחות רבים. כשהורי עלו לישראל, הם נאלצו להשאיר את כל מה שהיה להם במרוקו: את הבית, את העסק עם כל העובדים, החנות המצליחה – הכל נשאר שם. בתקופה ההיא, לא היה אפשרי לעלות לארץ ומרבית המשפחות עלו במחתרת, בסתר, בלי יכולת להביא את הרכוש שלהם לארץ.

לאט לאט, התאקלמונו ביפו והסתגלנו למציאות החדשה. ימי ילדותי ובגרותי היו ביפו, שם הלכתי לבתי הספר, שם היו כל חברי. כשבגרתי ופגשתי את בעלי, עזבתי את יפו לאחר נישואי ועברנו לגור ברמת השרון, שם אני גרה עד היום.

הזוית האישית

סבתא עדה: אני לא זוכרת כלום מתקופת העלייה לארץ, כיוון שרק אז נולדתי, הייתי רק בת חודש כשעזבתי את מרוקו. את סיפור העלייה והחיים במעברה, בשנים הראשוות, שמעתי מאמא שלי, והיום אני מספרת לנכדה שלי.

רוני בוטביקה: החוויה שלי מתכנית הקשר הרב דרי, היתה חוויה של למידה. זכיתי ללמוד המון דברים על סבתא שלי שלא ידעתי. זכיתי לשמוע סיפורים על היסטורית המשפחה שלי. היה נחמד ומלמד.

מילון

זיתן מושב
זֵיתָן הוא מושב הסמוך אל נמל התעופה בן-גוריון. המושב נוסד ביום כ' בסיוון תש"י, 5 ביוני 1950 על ידי עולים מלוב, בעיקר, יוצאי עיירה בשם זליתן (Zliten) ומיהדות מרוקו. המושב שייך לתנועת המושבים ולמועצה אזורית שדות דן. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”התחילה סערה גדולה מאוד בים והאונייה עמדה לטבוע.כל הנוסעים התפללו וביקשו רחמים, עד שלבסוף הים נרגע, והמסע לישראל נמשך.“

הקשר הרב דורי