מאגר סיפורי מורשת

אני נינט, נולדתי ב-1956, בקזבלנקה שבמרוקו, עליתי לארץ בשנת 1970 בגיל 16.

הקשר עם השכנים הערבים במרוקו, היה טוב מאוד, הם היו מכבדים אותנו ובחגים של היהודים היו מביאים לנו פירות יבשים ועוגות.

במרוקו דיברנו בשפה צרפתית וספרדית, ליהודים הייתה שפה ערבית משלהם.

בשעות הפנאי הייתי הולכת לתנועת נוער שנקראת דוג, שזה כמו הצופים של היום, שם היינו לומדים משחקים ויוצאים לטיולים.

במרוקו למדתי בבית ספר אליאנס עד כיתה י ואחר כך עליתי לארץ ישראל עם המשפחה.

מנהגים מיוחדים במרוקו

היה לנו את חג המימונה שזה חג לאחר פסח שבו היו מכינים מופלטות והרבה דברים מתוקים. היינו לובשים בגד שנקרא כפתן – לבוש מרוקאי מסורתי.

הייתה לנו תהלוכה של המלך ב-1 במאי, כולם היו יוצאים לרחובות ומפגינים.

במרוקו למדתי בבית ספר אליאנס עד כיתה י ואחר כך עליתי לארץ ישראל עם המשפחה.

עליתי לארץ בשנת 1970 בגיל 16 והדרך הייתה ארוכה עד לארץ.

הגענו לקזבלנקה, משם לקונדורס, היינו שם חודש ימים. שם התרכזו כל היהודים, ואז הפלגנו ארצה באוניה "מולדת".

הגענו לחיפה יום לפני ערב כיפור, העלו אותנו במוניות ורצו לקחת אותנו לנצרת או לנתניה. אמי לא הסכימה מפני ששמעה שלא כדאי שם, והכי כדאי אשדוד.

הלכנו לאשדוד, לסוכנות היהודית, וקיבלנו 2 בתים באשדוד, ברחוב אחד העם.

בשנת 1973 – מלחמת יום הכיפורים, 6 אוקטובר 1973, זכור לי מאוד כי באותו יום הקפיצו את בעלי מבית הכנסת לצבא ואני הייתי בהריון.

מהבהלה, רצתי לאימא שלי ונפלתי בדרך וכך איבדתי את העובר.

וזהו, מקווה שיהיה שלום.

חפץ שהבאתי ממרוקו

קומקום תה מכסף טהור וכוסות מקריסטל מיוחדות לשתייה חמה.

בקומקום זה היינו נוהגים להכין תה לאורחים.

הזוית האישית

נינט – אני אהבתי להגיע כל יום ראשון למפגשים. להביא עוגות וממתקים לילדים. בעיקר נהנתי בבית התפוצות.