מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא נורית – פעילות ללא הפסקה

אני ונכדתי שירה אליסון
בצעירותי
זכות גדולה נפלה בחלקי ובני משפחתי, על שזכינו להיות שותפים בגילוי בית כנסת "אברהם אבינו".

שורשיי

שמי שרה נורית סטריים, נולדתי בשנת 1960 ברחובות, להוריי יאיר ומרים שמחה תויתו. (ר"ת תומכי תורה ולומדיה). אני בת שלישית למשפחה בת אחד-עשר אחים ואחיות. חמישה ילדים נולדו כשגרנו בחיפה ואשקלון, שאר האחים נולדו, כשגרנו בחברון, אחרי שהוריי התחזקו. הוריי עלו מאלג'יר ופה בארץ עברתו את שם משפחתם לטויטו.

תמונה 1
תמונה 2

אבי, יאיר (תויתו) טויטו שיחי', עלה מאלג'יר מהעיר ביסכרה בגיל חמש עשרה. הוא הגיע במסגרת עליית הנוער. סבי הרב גבריאל טויטו הסכים לשלוח אותו כי הוא אמר שארץ ישראל צריכה את הצעירים. המשלחת יחד עם הנוער הפליגו לארץ ישראל באנייה "יהודה הלוי", וכשהתקרבו לחוף, האנגלים, ששלטו אז בארץ, גילו את האנייה ושלחו אותם לקפריסין. שם שהו כשנה ועבדו בכל מיני עבודות. לאחר הצהרת 'בלפור' אושרה העלייה שלהם לארץ ישראל. אספו אותם לבית עולים ברעננה ומשם אבי נשלח לקיבוץ השומר הצעיר. בקיבוץ הורידו את פאותיו ושינו את אורח חייו. אבי גדל בבית של תורה ומצוות, סבי רבי גבריאל טויטו היה דיין, מוהל ושוחט של העיר ביסכרה באלג'יר וכולם התייעצו אתו בכל תחום. הוא הקים 'חידר' ציוני ללימוד תורה בשעות הצהריים והערב כדי שילדי ישראל ילמדו תורה ויהדות. אבי נשאר בקיבוץ עד שפגש את אמי והם נישאו.

תמונה 3

 

תמונה 4

 

ילדות

עד כיתה ה' למדתי בבית ספר באשקלון, את כיתות ו', ז', ח' למדתי בקרית ארבע חברון.

הרעיון של ישוב הארץ תפס אותי, והייתי מהנוער המתנחל. בהתיישבות בחרסינה הייתה התנגדות ממשלתית, הצבא הגיע במטרה כדי לפנות אותנו, התיישבנו כל הבנות יחד יד ביד, והתנגדנו להתפנות על ידי חיילים גברים. הם הזעיקו חיילות ולקחו אותנו למעצר. זו הייתה חוויה לא נעימה, פחדתי מאוד. לקחו מאיתנו טביעת אצבע, אני התנגדתי. הייתי אז נערה צעירה ופחדתי מכך, לאחר שקיבלתי הסבר, הסכמתי. לבסוף הישוב הוקם, והוא מונה כיום אלפי תושבים. ב"ה בהמשך הוקמו יישובים רבים כמו: סוסיה, בית חגי, יתיר, גבעת החרסינה ועוד.

תמונה 5

ההתיישבות בחברון

אחרי מלחמת ששת הימים אבי הכיר את הרב לוינגר, הוא ביקש שנעבור לגור בחברון, כדי שאבי יהיה קבלן הבניינים שיוקמו, יחד עם צעירים נוספים.

אבי היה אידיאולוג גדול, והיה מוכן להתיישב בכל מקום בארץ. כמעט בכל הישובים שהתיישבנו באזור חברון, נבנו.

בשנת 1969 עברנו לגור בבניין של הממשל הצבאי בחברון, עיר הקודש, מתוך אידיאולוגיה של יישוב הארץ.  המשפחה עברה לגור שם, לאחר שתקופה, שבה אבי היה שוהה בחברון בכל ימות השבוע לצורך עבודות בניה והתיישבות, ורק  לקראת שבת הוא היה חוזר הביתה. הוריי החליטו להעביר את המשפחה כולה. בשנתיים הראשונות גרנו במתחם צבאי, ואחר כך עברנו לגור בקרית ארבע. הבניינים היו מוכנים, אך עדיין לא היו כבישים ראויים.

באחת הפעמים, שהסתובבנו בחברון, לאחר תפילה במערת המכפלה. ראינו ערימת אשפה חשודה עם אביזרים של בית כנסת, הודענו לגורמים הרלוונטיים, ובעזרתם ניקינו את המקום, וחפרנו שם. לתדהמתנו, גילנו במקום בית כנסת עם כתבים בכתב עברי, אחר כך התברר שזהו בית הכנסת "אברהם אבינו" מימי אברהם אבינו. מרגש לחשוב, על הזכות הגדולה, שנפלה בחלקי ובני משפחתי ליטול חלק בגילוי בית כנסת "אברהם אבינו".

למדתי בחברון בבית ספר ממלכתי דתי. הייתי מצטיינת בספורט וזכיתי בשתי מדליות זהב לנוער, מקום ראשון בתחרות אופניים וכדור-רגל.

תמונה 6

חזרה למקורות

דודי, אליעזר טויטו, חזר בתשובה והחל במסע שכנועים, שעל כל המשפחה להיות חב"דניקים. אני הייתי הבאה בתור. כיוון ששתי אחיותיי הגדולות כבר החלו ללמוד, אחת למדה אחיות והשנייה למדה הוראה לגיל הרך. בעקבות שכנועיו של דודי, עברתי ללמוד בתיכון "בית רבקה" בכפר חב"ד ובסמינר "בית חנה" בירושלים.

בסוף כיתה י"ב רציתי לעזוב וללכת ללמוד בבית ספר לספורט בגבעת וושינגטון, והתקבלתי. סיפרתי לחברתי, שאני לא ממשיכה ללמוד בסמינר. כשהמדריכה שלי שמעה על כך, היא ביקשה שאכתוב לרבי מליובאוויטש. סירבתי, היה לי קשה, חששתי שהרבי יגיד לי להישאר. לבסוף שוכנעתי והודעתי לרבי, הרבי לא ענה לי.

בחופשה הגדולה לאחר שסיימתי את כיתה י"ב, הגיעו לביתי שתי חברות עם שמחה דרעי ע"ה ורחל מיידנצ'יק. הן סיפרו לי שהרב שמואל חפר היה אצל הרבי בקשר לתוכניות הבנייה של המבנה החדש וחדר הספורט לסמינר "בית רבקה". באמצע היחידות הרבי שם יד על התוכניות ושאל "מה עם נורית טויטו? למה היא לא ממשיכה בסמינר?" אינני יודעת עד היום מה הרב חפר ענה.

בתחילה חשבתי, שהן רק רוצות לשכנע אותי להישאר בסמינר. דחיתי על הסף את מה שהן אמרו לי. הן הוסיפו, שהרבי אמר: "צריך לדאוג להחזיר אותה לסמינר, העניין נוגע לדורי דורות". העניין נגע בי, הן לא הרפו ממני עד שחזרתי ללמוד בסמינר "בית רבקה" בכפר חב"ד.

למדתי בכפר חב"ד שנה אחת, ואז עזבתי לירושלים, עבדתי עם נוער בסיכון. הייתי מדריכה לחינוך מיוחד בקסטל בית דוד (מוסד דתי) ושם גרתי.

באותה תקופה הכרתי חברה שחיזקה אותי ביהדות. והלכתי ללמוד שנה בסמינר "בית חנה" בירושלים כדי להשלים את הלימודים.

פעילות בתחום היהדות

בין יתר עיסוקיי עבדתי יחד עם הרב כהנא בהצלת בנות יהודיות שהלכו עם בני מיעוטים. באחד המקרים הוזעקתי על ידי ארגון "יד לאחים" להצלת בחורה במצוקה. יצאתי עם פעיל "יד לאחים" יחד עם עוד מס' בחורים להצלת הבחורה על פי כתובת שקיבלנו. כשהגענו ראינו חלון פתוח וכלב מסתובב בתוך הבית. המראה החשיד אותנו מאוד. מיד התקשרנו למשטרה ובקשנו רשות להיכנס לבית. המשטרה נענתה לבקשתנו אך ביקשה לא להשאיר ראיות. ב"ה לא היה שם אף אחד. בתדרוכים שקבלנו לפני היציאה למבצע אמרו לנו שתכשיטי הזהב שהערבים קונים ליהודיות זה הנשק של הבת היהודייה לכן אספנו את הכל ויצאנו מהר מהדירה.

משם נסענו לרבנים הרב בן טוב והרב אבוחצירא – הבבא סאלי וקיבלנו הדרכה. הצלחנו להגיע לבית שבו שהתה הבחורה. קראתי בשמה ולא היה מענה אבל שמעתי גניחות של כאב, בחיפוש בבית מצאנו מדרגות לקומה למטה, מצאנו את הבחורה קשורה לכיסא, שחררנו אותה ורצנו יחד אתה לרכב. מיד כשהתחלנו בנסיעה כל המשפחה הערבית יצאה מהדירה לרדוף אחרינו. התקשרנו מיד למשטרה והיא עזרה לנו לצאת במהירות מאשקלון דרך כביש שלא הכרנו. היה זה נס גלוי גם כי באותה תקופה עדיין לא היה GPS ו"וויז". ב"ה הבחורה ניצלה ולנו לא ארע נזק.

הקשר שלי עם הרבי מליובאוויטש

אחרי סיום לימודיי החלטתי לטוס לרבי. הייתה זו חוויה בלתי נשכחת. זכיתי להיכנס ליחידות לרבי עם קבוצה. כשהגעתי ל-"770" לא תכננתי לשהות במקום תקופה ארוכה כי לא הבנתי את גדלותו של הרבי. נעמדתי עם חברתי במעבר שהרבי עובר בדרכו לתפילה (ה'זאל' הקטן). לאחר מנחה הרבי יצא והביט לתוך עיניי, חשתי התרגשות עצומה שמעולם לא חוויתי עד לאותו יום וגם לא אחרי. באותו רגע הרגשתי שאני רוצה להיות שייכת לרבי ולחסידות חב"ד.

לאחר תקופה זימנו אותי להיות מדריכה ב"בית חנה" בצפת. הדרכתי במשך כמה שנים עד שהכרתי את בעלי וב"ה באור לב' תמוז נחגוג שלושים וחמש שנות נישואים.

כיום אני אמא לשלושה ילדים מדהימים. בשבח והודיה לה' זכינו בעלי ואני לנכדים. שירה היא נכדתי הבכורה מבתי הבכורה.

הזוית האישית

סבתא נורית: תודה על הזכות להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי", בהחלט הוסיף. היה מאוד מעניין, מקרב ומועיל. הטיול לירושלים היה מקסים, מפתח ומרחיב. אשמח מאוד להשתתף שוב בתכנית עם הנכדה הבאה.

הנכדה שירה: הניתי מאוד שסבתא טרחה ובאה למפגשי "הקשר הרב דורי". הרגשתי שהקשר שלי אתה מתחזק כי היא גרה בצפת וקשה לנו להיפגש. התפעלתי מאוד מסיפורה המרתק ואני רוצה לברך אותה שתמשיך להיות בריאה ושתרווה ממני נחת ומכל הנכדים ושההצלחה תלווה אותה בכל מקום, אמן!

מילון

הצהרת בלפור
היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, ב-2 בנובמבר 1917, י"ז בחשוון תרע"ח ועיקרו הכרזה ולפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

ציטוטים

”למסירות נפש הולכים במסירות נפש “

הקשר הרב דורי