מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא נורית פיינשטיין המורה לאנגלית

אני וסבתי נורית בחצר בית הספר.
סבתי נורית בגן הילדים
האירועים שקרו בחיי

שמי הוא נורית על שם סבתי שקראו לה נלי, כינויי הם נוריתי ונורקלה. שם משפחתי הוא פיינשטיין ושמי לפני הנישואים הוא פרקש.

המשחקים ששיחקתי בילדותי הם: קלאס, קפיצה בחבל, מחבואים, תופסת, דג מלוח, חמור ארוך, חמש אבנים, גולות ומחניים. היום לא נוהגים לשחק משחקים אלו. אנחנו נהגנו לשחק בחוץ עם חברים והיום משחקים יותר עם המחשב בבית.

בילדותי, בגן הילדים

תמונה 1

מקום העבודה הראשון שלי היה בירושלים בתרגום מסמכים מעברית לערבית ולהיפך. ולמדתי ערבית באוניברסיטה, זו הייתה עבודה זמנית בתור סטודנטית. מקצועי העיקרי היה הוראת האנגלית במשך 34 שנה.

עבדתי בהוראה די במקרה, אחרי שבעלי התקבל כמורה בבית הספר אורט ביאליק. המנהל שאל אותו מה אישתו עושה והוא ענה שאני בוגרת אנגלית וערבית, המנהל ביקש ממני לקבל משרת מורה שעזב ברגע האחרון. מאוד נהינתי מההוראה, ומהעבודה עם הילדים, גם לאחר הפרישה אני מתנדבת ונותנת שיעורי עזר לילדים באנגלית.

הכרתי את בעלי כאשר חברים הזמינו אותי להשתתף במסיבת פורים בטכניון. החברים רצו להכיר לי בחור שהביא עימו חבר. הבחור שאותו רצו להכיר לי לא מצא חן בעיני אבל החבר כן. הוא לא הרגיש נוח להציע לי להמשיך בפגישות, כי גם החבר שלו רצה להמשיך עם המפגשים איתי.

אמרתי לבעלי שהחבר שלו ממש לא מצא חן בעיני ולכן המשכנו להיפגש במשך שנה עד שהתחתנו. התחתנו בשנת 1968, הייתי בת 20.5, החתונה הייתה באולמי כרמל. הייתי בת 23 כשנולדה בתי הבכורה, 26 כשנולדה בתי השנייה, ובת 29 כשנולדה בתי הצעירה.

שירתתי בחיל הנדסה בנשר. החוויה הכי משמעותית בתקופת שירותי הייתה בתקופה של מלחמת ששת הימים. המפקד לקח אותי עם עוד מספר חיילים לקונטרה ברמת הגולן ושם ראינו שרידים מהמלחמה, זה היה מאוד מרגש.

אני זוכרת את מלחמת המפרץ שגרמה לפחד, לאיטום חלונות וחבישת מסכות להגנה מגז. גם מלחמת יום כיפור זכורה לי כחוויה קשה, הייתי בהריון עם ביתי השנייה ובעלי היה מגוייס, האווירה הייתה קשה מאוד במיוחד שכל יום שמענו על חיילים רבים שנפלו בקרבות. גם מלחמת לבנון השנייה הייתה קשה בגלל הטילים שנפלו באזור וגרמו לפחד רב. נסענו בגלל פחד הטילים לשוהם, ביתה של בתי הבכורה, מלונות בירושלים, אשקלון והדרום, אני זוכרת שאנשי הדרום והמרכז קיבלו אותנו יפה, נתנו לנו הרבה פעילויות בחינם והנחות במלונות.

העיסוק הראשי שלי היה הוראת האנגלית. השכלתי תואר ראשון באנגלית וערבית ותואר שני בחינוך. היום אני לומדת צרפתית וספרדית, כי אני אוהבת שפות והייתי מעוניינת גם לשפר את הידע שלי במחשבים, אני גם אוהבת ללכת להרצאות ולקבל מידע שמשפר את ההשכלה הכללית. ילדיי ונכדי גרים בארץ לשמחתי והקשר הוא חם וקרוב. לדעתי ללימודים יש חשיבות רבה בחיים, בזכות הלימודים אפשר לעסוק במקצוע מעניין, מתגמל ומועיל לחברה. אדם שלא ממשיך ללמוד מגביל את עצמו ואת עיסוקו.

אני מאוד אוהבת לטוס לחו"ל וגם לטייל בארץ. כשבעלי היה בחיים ואני עבדתי היינו נוסעים רק לנסיעות קצרות של שבוע עד 10 ימים והיינו ברומניה, צרפת, ספרד, אנגליה, איטליה, קפריסין, רודוס, בולגריה, גרמניה, אוסטריה, שוויץ, ארצות הברית ותאילנד.

אחרי מות בעלי הבנתי שאני צריכה לנסוע נסיעות ארוכות יותר כל זמן שיהיה ביכולתי. טיילתי בסין, יפן, מרוקו, רוסיה, דרום אמריקה, דרום אפריקה, אזרבייג'ן, הרי הרוקיז ואלסקה.

הזוית האישית

נורית: התכנית הייתה מאוד מעניינת ומהנה.

מילון

קונטרה
קוניטרה (בערבית: القنيطرة) הייתה עיר ברמת הגולן, על צומת הדרכים שבין הציר שמוליך מגשר בנות יעקב לדמשק והכביש שמוליך מדרום הגולן למסעדה, סמוך לקו הפסקת האש בין ישראל לסוריה. ויקיפדיה

ציטוטים

”אדם שלא ממשיך ללמוד מגביל את עצמו ואת עיסוקו.“

הקשר הרב דורי