מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא מריאן משבדיה

אני וסבתא מריאן בחצר גינתי 2020
מריאן ומשפחתה בביקור אצל דודתה בארץ 1961
סיפור בית ההורים של סבתי מריאן בשבדיה

שמי מריאן וקראו לי על שם סבתא מיירם – דבוירה (ביידיש), סבתי מצד אמי, שנספתה באושוויץ בשואה. נולדתי בשבדיה בעיר סטוקהולם בתאריך 01.03.1951.

גדלתי בסודרמאלם (Södermalm), אחד מהאיים היפהפיים של סטוקהולם. יש בו הרבה פארקים ושטחים ירוקים. ויש שם גם אזור עם שטחי חקלאות קטנים להשכרה על מנת לגדל פירות וירקות, מרינה וחופים לרחצה. באחד מהפרקים, במהלך החורף היינו מחליקים על הקרח והיינו מסתובבים בקרוסלה ממזחלת. במהלך הקיץ היינו אוספים אצטרובלים ובלוטים, ובנינו מהם חיות ובובות בעזרת גפרורים, ובנוסף היינו מטפסים על צוקים ועצים. בזמן שהיה יורד גשם היינו משחקים בבתים. יש שם בית כנסת אורתודוקסי "עדת ישראל" שהוקם בשנת 1917 על ידי יהודי מזרח אירופה שהיגרו לסודרמאלם. באזור הזה היו גם שתי חנויות כשרות של בשר ולחם אחיד עם קימל, החנויות האלו לא קיימות היום.

גרנו ארבע נפשות בדירת שני חדרים עם הול גדול כמו חדר. ההורים ישנו במטבח בפינת האוכל במיטה המתקפלת לארון צר וארוך עם וילון. אחי ואני ישנו בחדר אחד עד גיל התבגרות ואז עבר אחי לישון בהול במיטה המתקפלת לארון עם דלתות. את הארון הוא שומר עד היום אבל ללא המיטה. בדירה היה רק חדר שירותים וכיור גדול. בכל קומה בבניין היה חדר אמבטיה גדול שהיה לשימוש כל דירה פעם בשבוע, בכל קומה היו שש דירות, כך שהיה יום אחד בשבוע שכל משפחה יכלה לבחור באיזה שעה להתקלח. בבניין שלנו גרו עוד שלוש משפחות יהודיות, ובשכונה גרו די הרבה משפחות יהודיות שנפגשנו איתם באופן קבוע.

הבית היה מסורתי וכשר. ביום יום אכלנו מאכלים יהודיים של מזרח אירופה ומאכלים שבדים, ובשבתות וחגים אכלנו מרק עוף, כבד קצוץ, גפילטע פיש, קדרות בשר. אמי גוטש'ה – גיטל דנציגר נולדה בפולין בעיר סוסנוביץ' בנר הרביעי של חנוכה בשנת 1922 למשפחה דתית-ציונית. היא שרדה את מלחמת העולם השנייה, בתחילה במחנה עבודה גלייביץ (Gleiwitz) ובסוף המלחמה במחנה השמדה ראוונסברוק (Ravensbruck) והגיעה לשבדיה עם האוטובוסים הלבנים של ברנאדוט באפריל שנת 1945, רזה וחולה מאוד. רק היא ואחותה פלה, שעלתה ארצה באונייה חנה סנש בתאריך 25.12.1945 שרדו את המלחמה מתוך משפחה של הורים ועשרה ילדים. אמי הייתה עקרת בית עד שאני ואחי התחלנו ללמוד בבית הספר, אחרי זה היא התחילה לעבוד בכל -בו גדול ומפורסם בשם K .N בכל מיני מחלקות. לאחר מיכן היא ואבי קנו מכבסה שהיא ניהלה.

אבי שמעון סנדר נולד בסמולנד שבשבדיה בתאריך 21.9.1941 למשפחה דתית. סבי, שמואל סנדר, היגר מריגרוד (Rajgrod) פולין לשבדיה בשנת 1905. שמואל חזר לפולין והתחתן עם חנה. מספר חודשים לאחר החתונה וכשחנה הייתה בהריון חזר סבי לשבדיה, אך חנה ובנם הבכור הצטרפו אליו בשנת 1913. לשמואל וחנה נולדו עוד ארבעה ילדים בשבדיה. סבתא חנה נפטרה בשנת 1940. סבי שמואל נפטר בשנת 1966. אבי היה חייט, הייתה לו חנות מחוץ לעיר והוא עבד בחנות זו למשך תקופה ארוכה. אחרי זה הוא עבד ביחד עם אמי ליד הבית. כשהייתי קטנה הוא תפר לי לאחי ולאמי את רוב הבגדים שלבשנו.

אחי אולף על שם סבא וולף – נוחם (ביידיש) מצד אמי, שנספה בשואה באושוויץ, נולד בשטוקהולם בתאריך 22.8.1952. אולף הוא מהנדס אש וקורוזיה (חלודה), נשוי לאווה (בלכר) ויש להם שלוש בנות: קמילה, אליזבת וג'סיקה ושני נכדות: אריאלה ודזירה מאליזבת. אולף ואני קרובים אחד לשני, הוא איש טוב לב ודואג.

הזוית האישית

משי מתתיהו: אנחנו נהנינו מאוד לעבוד ביחד ואני נהניתי ללמד את סיפורה של סבתי, למדתי נושאים שלא הכרתי והיה לי כיף להכירם ובנוסף שמחתי להכיר חלק מסיפור המשפחה.

סבתא מריאן: נהניתי להעביר לנכדתי את סיפור המשפחה, חשוב לי מאוד שהיא תדע מאיפה היא באה.

מילון

הול
חדר מעבר

האוטובוסים הלבנים
מבצע של הצלב האדום של שבדיה שהציל את היהודים השורדים.

ציטוטים

”למדתי מסבתי שהם ישנו במיטות המתקפלות לארון“

הקשר הרב דורי