מאגר סיפורי מורשת

אני סבתא של אורי טיירו ושמי מרגו.

נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בשנת 1949. אבי ז"ל היה איש משכיל הוא ניהל מפעל ודבר שפות רבות. המצב הכלכלי שלנו היה טוב מאוד והחיים האירו לנו פנים. יחסי השכנות עם הערבים היו טובים מאוד הם כיבדו אותנו ואנו אותם.

החיים שלנו השתנו ביום בו הגיעו נציגים מהסוכנות היהודית ושכנעו את הוריי לעלות לארץ מטעמי ציונות. הסוכנים הבטיחו להוריי שיתאפשר להם לגור ולחיות בירושלים. הוריי התלהבו מההבטחה והחלו להתארגן לעלייה. כשהייתי בת 3, בשנת 1952, עלינו ארצה.

תחילה העבירו אותנו להתגורר בכפר ערבי נטוש ליד ירושלים בשם מטע. האכזבה הייתה גדולה ורבה והיו לנו חבלי קליטה קשיים והחיים היו כלל לא פשוטים. אבי, שעבד במשרה מכובדת, נאלץ לעבוד בעבודת כפיים מייגעת בקרן הקיימת ואימי, שלא עבדה כלל, נאלצה לצאת לעבוד. משפחתי אף סבלה מהערבים שפגעו ביהודים והוריי נאלצו לשמור יחד עם יהודים נוספים על היישוב. לאחר 6 שנים עזבנו את היישוב ועברנו לקריית מלאכי. גם כאן החיים לא היו קלים אך התרגלנו. את ירושלים ראינו רק בביקורים שם .

חלמנו על ירושלים ולבסוף בנינו את בתינו ומשפחתנו בקריית מלאכי.