מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה בשנת 1962 בישראל בבית חולים צהלון ביפו.

היא נולדה לאמה בתיה ואביה גבריאל.

סבתא מספרת:

גדלתי ביפו ליד שוק הפשפשים. הילדות הייתה יפה, הייתי בגן עם אחי שקטן ממני בשנה (רפאל), הייתי הבכורה מבין כל האחים ותמיד היינו ביחד ושמרתי על אחיי, גם בטוב וגם ברע.

ישנו ארבעתנו באותו חדר כל הילדים.

                                            אני עם אמי ואחי

לאחר שסיימתי את גן חובה עברתי לביה"ס ביפו שנקרא וייצמן ולמדתי שם עד כיתה ה', ולאחר מכן משפחתי עברה לגור בבת ים ולמדתי בביה"ס סוקולוב.

                                           אני ואחי

לאחר סיום ביה"ס היסודי עברתי לתיכון ברמת אביב שנקרא 'ויצו צרפת' שהיה אז בית ספר לאופנה ונסגר לפני שנים. סיימתי שם את שנות לימודי ולאחר מכן התגייסתי לצה"ל. הייתי שוטרת צבאית ולאחר שנה, בגיל 19 וחצי, התחתנתי עם אבי-אברהם ולא סיימתי את שירותי בצה"ל.

                                           אני ואבי בחתונתנו

בשנת 1983 נולדה בתי הראשונה מייטל. בשנת 1986 נולד בני גבריאל ז"ל ובשנת 1988 נולדה בתי הקטנה מעיין. חיינו כמשפחה אוהבת ושמחה ותמיד הולכת לטיולים וצוברת חוויות משפחתיות. גידלתי את ילדיי בהמון אהבה עד היום.

.אני רוצה לספר על סבתי בתיה, שנולדה בישראל לפני קום המדינה, בבית חולים הר הצופים בירושלים

סבתי גדלה בירושלים בילדותה ושלושת אחיה נלחמו באצ"ל ובלח"י בזמן ששלטו פה האנגלים. אימה לא ידעה מה עלה בגורלם, כי הם נעדרו מהבית תקופה ארוכה בלי ליצור קשר, וגם הסיפורים מהקרבות היו טרגיים ולכן החליטה שהם נהרגו וישבה על אחיה שבעה. אבל לאחר זמן מה הם חזרו הביתה והשמחה הייתה עצומה. לאחר מכן הם עברו לגור ביפו, כשקמה המדינה.

את סבי הכירה דרך חברים. סבי עלה לארץ בשנת 1935 עם חמשת אחיו. הם עלו מעיראק באוניה, ולכל אחד מהם היה שם משפחה שונה, כדי שלא יזהו שהם אחים.

הורי סבתי חיו באושר, שמחה ואחווה ותמיד היו בביתם שמחות, עד שסבי חלה במחלת הסרטן ונפטר בגיל 49. מאז החיים מאוד השתנו לסבתי והשמחה שהייתה התחלפה בעצב. גם סבתי נפטרה מאוד צעירה, בגיל 61, לאחר שחלתה באירוע מוחי. הם היו סבתא וסבא נפלאים וכיפים בשבילי.

תשע"ה