מאגר סיפורי מורשת

סבתא גדלה בקיבוץ הזורע, בשנים בהם היה חינוך משותף ולינה משותפת שפרושה לינה בבית הילדים בו גם חיו ולמדו שאר ילדי כיתתה. אבל אנחנו לא נתמקד בזה כרגע.

אני רוצה לספר לכם היום על ההתנדבויות של סבתא מיכל. ברוכים הקוראים, ל"סבתא מיכל מתנדבת"!

סבתא מיכל בצעירותה

הכל התחיל כשסבתא ראתה ליד המתנ"ס כרטיס אדום, בכרטיס היתה הזמנה לקורס "שמירה על הטבע והסביבה לאזרחים וותיקים". סבתא החליטה שהיא מעונינת ומייד קפצה על הרכבת.

הקורס כמעט נגמר אך סבתא רק התחילה. לסבתא היה ברור איפה היא רוצה לפעול. שם בזיכרון קיימת טירה יפהפיה או לפחות כך הייתה בעבר, היום רק אפשר לדמיין איך הייתה נראית אותה טירה מופלאה. לצערה הגדול, מהר מאד התברר לסבתא שיש כוחות וגופים הרבה יותר גדולים ממנה ומכמה וותיקים נדיבים בזיכרון, אשר אחראים לטיפול בטירה ששמה האמיתי הוא "בית לנגה"… מה שהוביל אותה ואת הצוות שלה, להתמקד בחורשה היפה שמאחורי הטירה.

אולי אתם לא מכירים את זיכרון אך רצוי שתדעו שבזיכרון קיים מדרחוב יפהפה שמושך אליו אלפי תיירים ישראלים ומחו"ל, אבל לא ברור אם גלידה "אלדו" (לא ממוסחר!) המושלמת! שממוקמת בקצה המדרחוב היא מקור המשיכה של אותם גלי תיירים…

לסבתוש נמאס, כי הרי לא הגיוני שכולם יגיעו לזיכרון רק בשביל גלידה "תפלה ", היא חייבת לשנות את המצב וצריך להוביל את התיירים גם לאותה חורשה יפה… מה עושים?

אז עכשיו ישבה סבתא עם החברים וכולם ביחד תכננו מזימת פלאים, הם ארגנו וארגנו והזמנות גם הדפיסו – "היישוב כולו מוזמן לפעילות ט"ו בשבט בחורשה, אשר תכלול יוגה עם עצי החורשה, יצירת כדורי בוץ עם זרעים של פרחי בר, סיורים מודרכים בטירה ובחורשה וכמובן קבלת חג עם כלייזמרים".

בבוקר החג לחרדתה התברר לסבתא שהיא נותרה לבדה כי כל חבריה חלו לפתע…. סבתא נלחצה מאד וראתה בדמיונה את עצמה עומדת מול נחשולי אנשים והיא בצער אומרת סליחה חברים אך היום לא תתקיים פעילות כי כל חבריי חולים!

אך במציאות הכל היה שונה מאד, מסתבר שיש פתרון לכל מצב מאי שם הגיעה מדריכת יוגה אחרת ומישהו אחר הביא את בנו שיעזור לסבתא הבודדה עם כדורי הבוץ, ואפילו הכלייזמרים החלימו בזכות השמש החורפית, הכל פעל כראוי הילדים והאנשים  שהגיעו נהנו מאד…

והצוות סיכם בשמחה – עוד הרבה אנשים מכירים היום את החורשה וכבר יושבים לתכנן את הפעילות הבאה בחורשה…

סרט סיום תכנית בבית הספר

הזוית האישית

סבתא: "כל כך שמחתי, שני נכד יקר שלי, לספר לך את סיפורי סבתא מהעבר שלי…

שני: היה ממש כיף להקשיב לסיפורים שלך ולספר לך על מחשבים.