מאגר סיפורי מורשת

עם קום המדינה, ניסתה משפחתי לעלות ארצה.

אבי – יונה (על שמו יונתן נקרא). אמי – רחל, אני – ליה (לאה), אחותי – בתיה (ביאטריס) ואחותי – אריאלה (אנג'לה). משפחתנו התגוררה בעיר Iasi ברחוב קוסטה נגרי 32. כמו כל היהודים, רצינו לעלות ארצה, אך לא הצלחנו לקבל אישור שנים רבות.

לצורך זה, הוכנה ניירת שנשלחה לרשויות ברומניה מספר פעמים. לצערנו קיבלנו טופס שלילי מספר פעמים ורק לאחר עשר שנים קיבלנו טופס חיובי – ואוצ'ר לעלות לארץ.

בשנת 1962 בתאריך ה-2 ליוני, עזבנו את רומניה לכיוון אתונה שביוון בטיסה, המשפחה התבקשה לוותר על כל זכויותיה (אזרחות ורכוש). מצוידים במזוודות בודדות בלבד המכילות בעיקר בגדים, הגענו לישראל ב- 5 ביוני. האישור החיובי התאפשר הודות לממשלת ישראל ששילמה לשלטונות רומניה עבור שחרור היהודים בישראל.

המשפחה בנתה את עצמה לאט לאט, עם הגעתנו ארצה נשלחנו למעברה בכפר יונה. הוריי לא הסכימו להתגורר במקום שהוצע לנו ולכן התגוררנו זמן מה אצל אח של אבי, דוד שולם ביפו, בזמן הזה חיפשנו דירה להשכרה בסמוך.

השנים הראשונות בישראל היו קשות מאד, הוריי היו צריכים לבנות את חייהם בארץ ישראל המתפתחת מחדש, מאחר ונאלצו לעבוד, לא יכלו ללמוד באולפן. אבי עבד ככובען שכיר וכן במתפרה של כובעי "טמבל", אמי עזרה לו ובו בעת גם עסקה בעבודות תפירה.

אני למדתי עברית באולפן "בבית ציוני אמריקה" שברחוב אבן גבירול ובאולפן "מאיר" שברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, אחיותיי למדו בבית ספר.

לאחר כשנה וחצי, הוריי קיבלו מהסוכנות היהודית דירה בשכונת עמישב בפתח תקווה, בה התגוררה משפחתי שנים רבות לאחר מכן. עם סיום לימודיי באולפן, התחלתי ללמוד הנדסאות בניין דרך משרד העבודה, בסיומן הוסמכתי כהנדסאית בניין, מקצוע בו עסקתי שנים רבות במשרדי אדריכלים.

אהבה

עם עלייתי ארצה, השארתי את אהוב ליבי, אהרון ברומניה, משפחתו קיבלה היתר עלייה ארצה כשנתיים אחרי משפחתי. ב – 13 לאוקטובר הגיע אהרון ארצה מיאשי לבוקרשט בטיסה, מבוקרשט לוינה בטיסה, מוינה לונציה ברכבת ומונציה לישראל באנייה "מספיה". המסע ארך כשבועיים.

במהלך כל שנות הציפייה, התכתבנו באמצעות מכתבים. עם הגעתו של אהרון ארצה, בן דודי בנו, שהיה שוטר, המתין להם בנמל.

אהובי ואני הכרנו במסיבת "רבליון" (שנה חדשה) ברומניה ב – 31 לדצמבר 1958, הייתי בת 17 וזו הייתה לי הפעם הראשונה בה הורשתי לצאת למסיבה לבד, אהרון היה כמעט בן 19. במסיבה זו חיזרו אחריי שלושה בחורים, ביניהם אהרון החתיך הגבוה והשחרחר. המסיבה נמשכה עד אור הבוקר, אמי ואימו הגיעו לחפש אותנו. התייעצתי עם אמי במי לבחור והיא מיד בחרה בארול'ה.

מאז אהרון חיזר אחריי, יצאנו לסרטים ולפארק "קופואו", שם זוגות היו מבלים. אהרון היה בא לביתי, הוריי מאד חיבבו אותו. בהתחלת כל אביב ב- 1 במרץ היה קונה לי "מרצישור" (חוט אדום ועליו פרח או חיה – סממן לאביב) וכן שוקולדים ומתנות קטנות.

דרכינו נפרדו לשנתיים וחצי בזמן עלייתה של משפחתי ארצה, כשמונה חודשים לאחר הגעתו של אהרון ארצה, ב – 1 ביולי 1965 התאחדנו בברית הנישואין באולמי "חן" בפתח תקווה. הקמנו משפחה, נולדו לנו שתי בנות : קרן ודנה. דנה נישאה לנצח ולה שלושה ילדים: צוף, פז ועדן. קרן הקימה משפחה ולה שני ילדים : יונתן ואלון.

הזוית האישית

סבתא ליה: מאוד נהניתי להשתתף במפגשים של תכנית הקשר הרב דורי. התרגשתי מאד לשמוע ולשתף את כל הקבוצה בסיפור האישי וברגשות הנלוים אליו. המפגשים בימי שישי בבוקר והביקור בבית התפוצות היו מהנים, מרגשים ומגבשים. זה גם הוסיף עוד עומק לקשר שלי עם יונתני.

ליונתני הילדון שעזרתי בלידתו והתרגשתי מאד, אני מאחלת שתמשיך להיות כזה נכד חם ואוהב. שתמשיך להצליח בלימודים כמו עד עכשיו ולהיות חביב על כולם במיוחד על המורות. שתצליח בחיים ותבנה לך קריירה ומשפחה כפי שאתה רוצה וחיים מאושרים. מסבתא ליה האוהבת אותך ומעריכה אותך מאד.

יונתן: סבתא יקרה, אוהב אותך מאוד. המפגשים שהיו איתך בתכנית הקשר הרב דורי היו מהנים וחיזקו את הקשר בינינו. היה כיף ומעניין לשמוע את הסיפור של החיים שלך.