מאגר סיפורי מורשת

סבתא ליאנה מספרת על החיים בגיאורגיה לנכדתה הילה

רקע – עליית יהודי גיאורגיה לארץ

"ביולי 1971, קבוצה של יהודים גאורגים קיימו שביתת רעב בחזית בית הדואר במוסקבה. מאבקם של יהודי גאורגיה הוביל לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה-70 החלה עלייה מסיבית לישראל. כ-30,000 יהודים גאורגים עלו לישראל, וחלקם למדינות אחרות. כ-17 אחוזים מיהודי ברית המועצות עלו לארץ בתקופה זו. מספר היהודים בגאורגיה ירד מ-28,300 בשנת 1979 ל-24,800 ב-1989". (ויקיפדיה)

נולדתי בקובלטי שבגיאורגיה בתאריך 17.3.54. להורי ממשפחת קרקז. לסבתא רבתא שלי קראו ציונה, סבתי אומרת שאימה הייתה מקסימה עדינה וציונית מאוד וגם אביה ותמיד הם רצו לעלות לארץ ישראל. גם סבתא של סבתי הייתה שומרת כשרות ותמיד אומרת לסבתא רבתא (ציונה) שלי: החלום להגיע לישראל. לסבא רבא שלי קראו משיח (מיכאל) וכשהוא עלה לארץ הוא ניגן בלהקה וניגן בקלרינט ואקורדיון מפני שהוא כבר עלה מבוגר לארץ.

בבית בגיאורגיה, דיברנו גרוזינית וארמנית. העיר הייתה עיר תיירות ונוף מאוד יפה לחופו של הים השחור. קובלטי נמצאת לחוף הים השחור באזור באטומי אנשים רבים, תיירים ומטיילים היו באים  לעיר זאת מהמון מקומות והם היו מגיעים רק בגלל קרבתה לים השחור!

כל שנה כאשר היה חג המולד היו מתלבשים ומפנקים אותם ואת הילדים. היה המון שלג וקור אך היה צבעוני. בכל בית היו המון אורות ועצי חג המולד. אני הייתי בנבחרת כדור עף וכדורגל. היו לי המון חברות, חלק נוצריות וחלק יהודיות וגם כשהגעתי לארץ ישראל עדיין שמרתי איתן על קשר, אך כאשר התחתנתי ונולדו הילדים אז הם ניתקו איתי את הקשר.

כאשר אחותי הגיעה לביקור בגיאורגיה היא פגשה את חברותי ודיברה איתן והן שאלו המון עלי. השכנים שלי בגיאורגיה היו נוצרים והם היו ההורים של חברות שלי והם היו ממש שכנים קרובים והקשר שלהם היה ממש הדוק.

העלייה לישראל

החלטתי לגור בישראל בגלל הציונות וגם כי ההורים אמרו לי ולאחיותי מגיל מאוד קטן שיש לנו רק ארץ אחת ארץ ישראל. כל משפחתי עלתה לארץ ישראל ביחד מפני שלא רצתה להשאיר אף אחד בגיאורגיה. מסלול העלייה שלנו היה מגיאורגיה, תחילה נסענו לרוסיה ומרוסיה לוינה ומשם לישראל. העלייה הייתה לא קלה, מפני שהיינו הרבה ילדים קטנים והיה נורא צפוף גרנו כולנו בחדר אחד, אוכלים וישנים הכל בחדר אחד… אך זה היה ממש מרגש. היו לנו שלוש ארוחות ביום. כל פעם שהייתה מגיעה שעת הארוחה היו מודיעים לנו וכל מי שהיה שם אכל עם כולם ביחד. כך עברנו את החוויה במשך שבוע עד שהיגיע יום הטיסה לארץ ישראל.

ההסתגלות

היו לי חוויות לא קלות בהתחלה, מפני שלא ידעתי מה הולך סביב במעברה וגם  כי הייתי בת שמונה עשרה, כבר נשואה עם שני ילדים קטנים, אימך ואחיה הגדול. כאשר הגענו לארץ ישר הביאו אותנו לבאר שבע. לא היה לי אכפת מפני שהייתי כבר עם שני ילדים ואמרתי מה שאקבל – מה טוב!

קיבלתי דירה בקומה רביעית והמשכתי בחיים. אימך ואחיה היו בגן ואני וסבא התחלנו לעבוד. היו לי קשיים של לימוד השפה העברית, הסתגלות לתרבות שונה ומנטליות שונה. מה שעזר לי להתמודד עם זה היו החברות שלי והאולפן בו למדתי. עבדתי במפעל אריזה לבוטנים ולאחר מכן עזבתי והלכתי ללמוד סיעוד, אך לא סיימתי את הלימודים מפני שאימך חלתה בצהבת בגיל ארבע, באותה תקופה שהיא חלתה, היה לי מבחן ארצי ולא יכולתי להגיע בשל כך.

עברנו את המלחמות בארץ, מלחמת יום כיפור ושלום הגליל, הזיכרונות שלי מתקופות אלה הם תמיד של פחד, מפני ששמרתי על הילדים בפחד מאוד גדול…לא שירתתי בצה"ל מפני שכשעליתי הייתי נשואה עם ילדים.

נולדו לי שלושה ילדים. שניים בגיאורגיה: הבכור אברהם נולד בתאריך 1.1.1970 האמצעית ימית שזו אמא שלך נולדה בתאריך 11.4.1971 והקטן מיקי (מיכאל) נולד בארץ בשנת 4.11.1979. אימך הייתה ילדה למופת, ממושמעת, עוזרת ועושה הכל כמו שצריך. החינוך בבית היה נוקשה, חינוך סוביטי (חינוך שונה ממה שנהוג היום).

אני זוכרת כשאימך הייתה קטנה הייתה לי יום הולדת והיא הכינה לי הפתעה מספר בישול, עוגת יום הולדת. העוגה יצאה מדהימה, רק שלאחר שאפתה אותה, השמנת שהייתה בה היתה מקולקלת והרסה את כל העוגה.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי: סבתא ליאנה מספרת לנכדתה הילה על חייה בגיאורגיה, על עלייתם לארץ והסתגלותם לתנאים בארץ ישראל.

לקריאה נוספת על קהילת יהודי גיאורגיה: הקהילה היהודית בטביליסי, גאורגיה – אתר בית התפוצות