מאגר סיפורי מורשת

התגייסתי לצבא בגיל עשרים אחרי לימודי הוראה בסמינר. לאחר טירונות קצרה הוצבתי ליחידת מורות של פיקוד דרום והועברתי להיות מורה במושב תאשור בנגב.

במושב היה בית ספר בין שתי כיתות א' וב' ובסיומו עברו הילדים לבית ספר אזורי.

הכיתות היו קטנות בעלות עשרה עד ארבעה עשר ילדים בכיתה.

המושב היה צעיר והיו בו כארבעים משפחות של עולים חדשים מהרבה ארצות מוצא. היות והמושב היה הרחק בנגב, גרתי שם במשך כל השבוע וחזרתי הביתה רק בסופי שבוע.

במושב גרתי יחד עם מורה נוספת וגננת, שלושתנו חיילות. מאוד התערינו בחיים שם . קשרנו קשרים טובים עם המשפחות, ותפקדנו לא רק כמורות אלא גם כחברות שעוזרות בהרבה דברים בחיי היום יום.

שיא השירות שלי היה במלחמת ששת הימים. קדמו למלחמה שלושה שבועות של כוננות בהם הייתי מרותקת לבית הספר ולמושב. הפחד היה גדול. במושב חפרו שוחות להגנה (גם אנחנו חפרנו) והתארגנו  לקראת מלחמה קשה בשל קרבת המושב לרצועת עזה.

בבוקר של היום הראשון למלחמה (5.6.1967) קמנו בבוקר כהרגלנו ללכת לבית הספר. ראיתי מבעד לחלון המטבח רביעיות  רביעיות של מטוסינו כשהם חמושים טסים דרומה. רצתי לבית הספר לפתוח אותו ואת המקלט הסמוך. בדיעבדנודע שמטוסים אלה היכו בשדות התעופה המצריים השמידו אותם ואת כל המטוסים שחנו בהם, ובכך קבעו את ניצחון המלחמה בהמשך.

הזוית האישית

תמר: היה לי מאוד כיף במהלך הפעילות בתכנית הקשר הרב דורי.