מאגר סיפורי מורשת

סיפורי חיים, תמונות ילדות, זיכרונות…

הורים

אני דור שביעי בארץ מצד אמי, נצר למשפחת סלומון. הראשון שעלה לארץ לפני 200 שנה היה ר' אברהם זלמן צורף. הנכד שלו היה ר' יואל משה סלומון שהיה הסבא של סבתא שלי.

העץ המשפחתי

אבי נולד בוילנה שבליטא ועלה לארץ עם הוריו בגיל שנתיים. הוא היה תעשיין ופעיל ציוני, אשר הקים את מפעל הסוכר "סוגת", את שלושת מפעלי "וישיי" בישראל, וכיהן כיו"ר מועצת המנהלים של "טבע" תעשיות פרמצבטיות.  במפעליו סיפק אלפי מקומות עבודה, רבים מהם לעולים מחבר המדינות וליוצאי המעברות, תרם רבות לפיתוח הכלכלה ולקידום התעשייה בישראל.

נוף ילדות

נולדתי בתל אביב וגדלתי בשכונת צהלה שהייתה אז שכונה קטנה עם בתים בעלי מבנה דומה.

בית בצהלה

בכיתה א' לא היה מספיק מקום בבית הספר ולכן למדנו בבית הכנסת שהפך לכיתה בשעות הבוקר. היום באותו מקום, במרכז המסחרי של צהלה, נמצא בנק אוצר החייל. בשכונה של פעם, בילינו הרבה עם השכנים, בחצרות הבתים וברחוב. אחרי הצהרים נהגנו לשחק במשחקי רחוב עם השכנים. שיחקנו בהרבה משחקים כמו- קלאס, חמש אבנים, פינות, ג'ולות, אולר, קפיצה בחבל וגומי. גדלנו עם השכנים כמו משפחה אחת גדולה. בימי שישי אחרי הצהרים היינו רוחצים יחד את המכוניות של ההורים ושומעים מוזיקה בטרנזיסטור. את החלב היה מביא חלבן, את הדואר היה מחלק דוור, את הירקות היה מביא ירקן עם סוס ועגלה. את כולם הכרנו טוב.

אימא שלי לאה, תמיד הייתה בבית ומאוד אהבה שכל השכנים היו באים לשחק אתנו ואף פעם לא הפריע לה שעשינו בלגן. היינו קופצים בחבל אפילו בסלון. אבא שלי, משה, היה תעשיין וכאשר הייתי ילדה הוא הקים את מפעל הסוכר "סוגת " בקריית גת. בתור ילדה מאוד אהבתי לבקר במפעל ולראות איך מסלק סוכר יוצא בסוף סוכר לבן.

מפעל הסוכר

מפעל הסוכר סוגת

היינו בבית ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן.

זיכרון ילדות

כשהיינו קטנים אבא שלי לקח אותנו עם ההורים שלו, סבא וסבתא שלי, לטיול באירופה. נכנסנו כולנו למכונית אחת. סבי וסבתי ליד אבא מלפנים אמי וארבעתנו מאחור וכל המזוודות על הגג. הפלגנו באוניה מנמל חיפה עם המכונית עד נאפולי שבאיטליה וטיילנו גם בצרפת ושוויץ. לאורך כל הנסיעה אחי ואחותי הקטנים עמדו במכונית.

משפחה על האנייה

טיול משפחתי מכונית

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים הייתי בכיתה ז'. לא היו מקלטים ולכן חפרנו בכל חצר שוחה. מסביב לשוחה שמנו שקי חול. אנחנו היינו בשוחה ביחד עם משפחתו של יצחק רבין שהיה אז הרמטכ"ל.

תיכון

למדתי בצהלה עד כיתה ח'. בתיכון למדתי בנווה מגן, רמת השרון. היינו הולכים לבית הספר ברגל דרך הפרדסים שהיו בין צהלה לנווה מגן. בתיכון נסענו כל הכיתה, לעבוד בהתנדבות בקיבוץ (כפר מסריק) ועזרנו בבציר הענבים. זו הייתה חוויה נהדרת.

צבא ומלחמת יום כיפור

בצבא שרתי בשלישות הראשית ברמת גן. הייתי בשרות סדיר כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. כל החברים שלי היו בצבא. זו הייתה תקופה קשה. דני ( דן ) השכן שלי היה מפקד טנק ברמת הגולן, ונהרג בשעות הראשונות של המלחמה. בהתחלה הוכרז כנעדר ורק אחר כך התברר שנהרג. בהיותי בשלישות הראשית, יכולתי לראות ולדעת על מצב החיילים, דבר שגרם לקושי רב עבורי. 40 שנה אחרי המלחמה, החברים של דני הציבו מצבה לזכרו במקום בו נפל ברמת הגולן.

אוניברסיטה וחתונה

כשסיימתי את השרות הצבאי למדתי באוניברסיטת תל אביב שם פגשתי את בועז , בן קיבוץ שער הגולן , אשר עזב את הקיבוץ אחרי שהשתחרר מהצבא . הפכנו לחברים  ועם סיום לימודי התואר הראשון  התחתנו.

תמונת חתונה

ילדים עבודה ונכדים

כשאורלי, בתנו הגדולה הייתה בת ארבע עברנו לגור בהוד השרון ונולדו לנו עוד שלוש בנות. במשך השנים עבדתי כמטפלת באמנות בחינוך המיוחד. מגיל צעיר אני מפסלת וכיום יש לי סטודיו בקרית המלאכה בתל אביב. במרכז צהלה הוצב פסל שאני יצרתי, תרומת המשפחה לזכרו של אבי, משה שמיר, שהיה יושב ראש ועד השכונה. אנחנו מאוד אוהבים לבלות עם כל המשפחה, בביתנו מידי יום שישי, ובטיולים ברחבי הארץ.

אחד המקומות האהובים עלינו – אגמון החולה, לשם אנו נוסעים מידי שנה בעונת החורף בה המקום מתמלא בעגורים.

אגמון החולה

סיפורו של חפץ

בחרתי לשתף את גיא בספר התנ”ך אשר אבא שלי קיבל מתנה לבר המצווה מבית הכנסת הגדול בתל אביב. סבא שלי היה בזמנו גבאי בית הכנסת. על כריכת הספר יש תבליט נחושת של דמותו של משה רבנו עם לוחות הברית. הספר מאוד יקר לליבי ואשמור אותו לדורות הבאים.

ספר התנ"ך

סיפור אהבה שלי:

הזוית האישית

סבתא יעל: מאוד אהבתי את המפגשים סביב סיפורים מרגשים של כל הסבים והסבתות. הייתה לי חוויה בלתי נשכחת עם הנכד גיא שהקשיב לסיפור חיי בהתעניינות רבה. התוכנית חיזקה מאוד את הקשר בינינו.

גיא: אני למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא שלי, ונהניתי מהמפגשים ומזמן איכות עם סבתא יעל.