מאגר סיפורי מורשת

בסוף המלחמה הנוראית, נפגשו שנית אמי ואבי, ששרדו כל אחד בדרכו את השואה. יחד הגיעו לאוסטריה- שם נישאו, ושם גם נולד אחי הבכור יוסי.

בשנת 1947 עלו השלושה ארצה והתיישבו בכפר יונה, וכשנה לאחר מכן, יחד עם המדינה, נולדתי אני. מאז, כאם צעירה שצריכה לעזור בפרנסת משפחתה, חיה התחילה לעבוד כשוטפת כלים בבית הספר המקומי "עמל".

לאחר זמן מה קודמה לעבוד על האוכל והפכה לאחראית על המטבח, היא בישלה במשך שנים לכ-400 ילדים, שזוכרים עד היום את המטעמים והאוכל הטעים שלה…

אחד מתושבי כפר יונה, כיום בן 59, אחד מיני רבים שאינם פוסקים לדבר על האוכל שלה, נזכר ומספר: "אני זוכר אותה כטבחית של בית הספר 'עמל' כשהייתי ילד, היינו קוראים לה 'סבתא בז'י'. אני זוכר את ה"קציצות ברוטב" שלה שאפשר ללקק את האצבעות רק מלהיזכר בהם, בהם ובכל מה שהכינה. אני זוכר שאהבנו להתנדב ולעבוד במטבח בכדי לעבוד איתה ו'לטעום על הדרך' מהתבשילים שלה".

לפני כל חג, הייתה אופה ושולחת לעמיתיה לעבודה, לשכנים, לנזקקים ולקופות חולים משלוחי מנות, עוגות ועוגיות, סופגניות ולביבות מעולות ואף הייתה מסתובבת אצל השכנים מצוידת במערוך ולשה להם בצק…

כניצולת שואה, אמי הייתה מרבה לספר ולשתף את ילדי בית הספר בו עבדה עד כמה הלחם משמעותי. הלחם היה חשוב לה, כמו לעוד המון ניצולי שואה, כיוון שבצעירותה הייתה רעבה ללחם וכל פרוסה שאכלה בתקופת המלחמה הייתה כמתנה גדולה. היא הסבירה לילדים שאסור לזרוק אוכל בשום פנים ואופן, בעיקר לחם. עברו שנים וילדי הכפר גדלו והפכו להורים, והעבירו לילדיהם מסר חשוב זה.

מחברת המתכונים נכתבה במהלך עבודתה במטבח בשפה ההונגרית, ואמי, שכמו כתבה אותה לעצמה בלבד…לא הזכירה אותה מעולם, כך שאף אחד לא ידע על קיומה.

רק בזמן שישבנו שבעה לאחר שנפטרה גילינו את המחברת.

 מחברת המתכונים של סבתא

 סבתא חיה -בז'י ז"ל

 בני הצעיר, מתן הרבט, כבר 10 שנים לפחות עובד במטבח, הוא שף במסעדה "פורנלו". במהלך השנה שעברה (2013), הגיעו למסעדה מבקרי מסעדות, התלהבו מאוכל הטעים וביקשו לפגוש את השף. מתן סיפר שאצלו בישול ממש זורם בדם, שגם סבתא שלו עסקה בתחום. סיפורה של חיה הגיע לעיתונות ולרדיו, והמוני אנשים הציעו והתנדבו לתרגם את המחברת לעברית. אך המחברת הישנה חשובה לי, היא זיכרון יקר מאוד וגדול מאוד מאמי, וקשה לי להוציא אותה מהבית ולהעבירה לידים אחרות גם אם לזמן קצר.