מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה. נולדתי בישראל, בעיר פתח תקווה. בבית חולים "השרון".

הורי נולדו בתימן ועלו לארץ בעליית "מרבד הקסמים". "מרבד הקסמים" היה מבצע נועז להעלאת יהודי תימן לארץ ישראל. מכיוון שמבצע זה היה חשאי, הבריחו את יהודי תימן בדרכים לא קלות, בחולות, בתנאים קשים. חלק נספו בדרך מרעב ומקור. יהודי תימן לא הכירו כלי תחבורה כמו מטוס, לא ידעו מהו. לכן, השם הנוסף למבצע נקרא: "על כנפי נשרים" משום שחשבו שמטוס הוא נשר.

מספר האנשים שעלו מתימן מאותה תקופה היה 50,000 איש. כל הדרך הקשה שעשו הייתה רק כדי להגיע לארץ ישראל. היו ילדים שהוריהם נספו בדרך והם המשיכו. היו הורים שילדיהם הקטנים לא שרדו בתנאים הקשים שהיו בדרך ונספו. לבסוף הם עשו הכל, רק כדי להגיע לארץ ישראל. הייתה מוטיבציה מאוד גבוהה להצטרף לצה"ל משום שארץ ישראל הייתה מאוד חשובה להם.

בסביבה בה גרתי, הבתים היו בתים פרטיים, קטנים יחסית להיום. בביתי היה חדר אחד גדול, מטבח קטן שבו אמי בשלה. הייתה מקלחת קטנה, כיבוס הכביסה היה ידני. אבי עבד בחברת "מקורות". אמי הייתה עקרת בית.

שמו של אבי הוא זכריה, ושם אמי הוא חנה. אבי הוא הגיבור שלי, בשמחות בחגים, תמיד היה מלא שמחת חיים. אבי יחד עם האחים והאחיות נורית, גלית, אורה, שרונה, בת אל, אורנה, ואחי שאלתיאל  דאג שתמיד תשרה שמחה גדולה בבית. האחדות של משפחתי יחד גורמת לי לשמחה גדולה. היה בית כנסת קרובה לביתי, שבו אבי התפלל.

אבי היה דמות של תמימות ויושר, היה לו מוסר עבודה גבוה מאוד, הוא הרוויח את משכורתו ביגיע כפיו. אמי הייתה אישה חכמה שניהלה בעבר מכולת. בעבר חיו חיים פשוטים וצנועים היו מעט בגדים, לבשו בגדים צנועים. בחגים למשל, בעבר, חיו בצניעות, כל חגיגות חנוכה לא התקיימו. לעומת זאת, היום, יש המון חגיגות בשפע, פסטיגלים, הופעות וסוגי מאכלים בשפע.

סיפור הקשור לשכונתי, רחוב הרב שלום שבזי, שיחקנו משחקים של העבר. כמו למשל: מחבואים, חמש אבנים, קלאס, קפיצה בחבל, תופסת. אלו משחקים בריאים שהניעו אותנו והיו כרוכים בפעילות גופנית.לא כמו היום, שיושבים כל היום מול מסכים.

אז והיום

לכל משפחה היה שולחן ובו הם אכלו. בשבתות היו מביאים את האוכל לכל משפחה לבית שלה. מאוחר יותר, בישלו בבתיהם בישול מהיר על פרמוס ובפתיליה השתמשו בשבת לשמור על חום האוכל. גרנו בשכונה יהודית. תמיד כולם היו יחד והייתה אחדות גדולה. היו לי חברות שגרו איתי בשכונתי. בשעות הפנאי שלי שיחקתי איתן. הלכתי איתן יחד לתנועת הנוער "בני עקיבא". למדתי בבית הספר " אוהל שרה" שכיום הוא "בית מורשת יהדות תימן" הייתה משמעת חזקה ויחס של כבוד כלפיי המורים, ההורים גיבו תמיד את המורים ולא את ילדיהם. לא הייתה בבית הספר תלבושת אחידה. היו טיולים שנתיים, מסיבות סיום. הייתה לי מורה שאני זוכרת במיוחד, לימדה גיאוגרפיה. אהבתי ללמוד הכל. היה בבית הספר חדר אוכל, ובו אכלנו. כל המאכלים היו אהובים עלינו ולא היו ממתקים.

אז, האזנו למוזיקה מזרחית- תימנית. רקדו אז ריקודי "הורה". היה בית קולנוע ושם היו מקרינים סרטים. הקולנוע היה אמצע בידור מאוד מיוחד. כשהיו רוצים להודיע הודעה, לא היה פלאפון סלולרי והיו עוברים ברחוב ומודיעים.

בעבר ההורים החליטו  עבור ילדיהם עם מי להתחתן ולא כמו היום. כיבוד הורים היה מאוד חשוב. הילדים טיפלו בהוריהם בעת זקנה וכיבדו אותם מאוד. הכרתי את בן זוגי דרך שכנה של אחותי שהכירה בינינו. נפגשנו מספר מועט של פעמים, והחלטנו להתחתן.

אני ובעלי

נולדו לנו 5 ילדים, ויש לנו היום 20 נכדים. כל נכדיי לומדים כולם. שניים גרים בראש העין, ושלושה במושב "גבעת כח".

סיפורי הפתיליה והפרימוס 

אלה החפצים שעברו במשפחתנו, פתיליה ופרימוס. פתיליה היא כירה ניידת הבנייה ממכל דלק נוזלי בו טבולה פתיליה ומעליו מסגרת מתכת. את הקצה העליון של הפתיליה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק נפט, עולה בפתיליה מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת מניחים את כלי הבישול, חומה של הפתיליה נמוך לכן היא משמשת לבישול איטי. בישראל של תקופת הישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה נמצאו פתיליות בכל בית והן שימשו לכל צורכי הבישול. הפתיליה שימשה לחימום אוכל בשבת. היא נקראת כך משום שהיו בתוכה פתילות גדולות שחיממו. פתיליה לבישול בעלת פתיל אחד רחב עם מיכל נפט בצבע אפור עם נקודות לבנות. BEATRICEרשום עליה

הפתילות שנפוצו בארץ פעלו על פתילת לבד רחבה, כיוון ששוליה העליונים נשרפו בעת פעולת הפתיליה, לפני כל שימוש גזמו ויישרו אותם. בחלק מהפתיליות הייתה חלונית שקופה, דרכה הדליקו את הפתיליה והיא אפשרה להבחין שהלהבה עדיין דולקת מבלי להסיר את כלי הבישול מעל הפתיליה.

פתיליה

הפרימוס שימש לבישול מהיר. מכשיר שעבד על נפט והיה לו מיכל מתכת שהכיל את הנפט. המכל ניצב על רגליים, מעליו היה מבער, ומעליו מסגרת מתכת שעליה הניחו את סיר הבישול או דוד הכביסה. את המבער הדליקו בסיוע ספירט סגול שיצקו עליו. ההבדל בין פרימוס ופתיליה חוץ מהגודל היה ידית המשאבה שיצאה מהמיכל. באמצעותה פמפמו את הפרימוס ויצרו במיכל לחץ, שגרם לפריצת הלהבה במבער שכבר עבד על אש קטנה הודות לספירט. הפרימוס השמיע קול נפץ אופייני. בפרימוס ניתן היה להרתיח כמויות מים גדולות יותר ומהר יותר מאשר על פתילייה. לכן הפרימוס שימש בעיקר להרתחת מים לכביסה או לבישול בסירים גדולים.

פרימוס

הזוית האישית

סבתא טובה: נהינתי לראות שנכדתי התעניינה מאוד והקשיבה לכל מילה בנושא השורשים המשפחתיים.נהנתי ללמוד איתה ולחלוק איתה את הידע שלי מפעם.

הודיה: נהינתי מאוד להכיר את סבתי יותר. ללמוד על אורח החיים שלה. על הילדות שלה. נהינתי להכיר את שורשיה. איך חיו פעם ואת ההבדל של החיים היום. סבתי צעירה והייתה לה ילדות רגילה, היה בני עקיבא, בתי ספר ועוד. מפה אני לומדת על כל ההתקדמות של המדינה והטכנולוגיה. שורשיה של סבתי מעניינים מאוד והחיים הפשוטים של פעם. אני רוצה לאחל לסבתי חיים טובים ומאושרים, בריאות איתנה ושנמשיך תמיד להיות יחד.