מאגר סיפורי מורשת

חנה לחמני, סבתא של רותם מספרת לרותם על עלייתה לארץ. סבתא חנה לחמני נולדה למשפחת אלמקייסבשנת 1948 במרוקו ועלתה לישראל בשנת 1957. סבתא חנה מספרת:

במרוקו להורים של סבתא היה הרבה רכוש אבא שלה היה קצב ועסק בנוסף בסחר זיתים אותם מכר לארצות ערב. כשהגיעו יהודים מהסוכנות היהודית והציעו לאבא של סבתא חנה להעלות את ילדיו לארץ הוא אמר להם או שהם עולים כולם יחד או שאף אחד לא עולה. וכך היה :

סבתא ומשפחתה עלו לארץ ישראל בשנת 1957 בתחילת דרכם  הבריחו אותם בטנדר וכיסו אותם בברזנט גדול שם היו צריכים להיות בשקט מוחלט עד שעברו  את הגבול ממרוקו, כאשר עברו את הגבול והגיעו לנמל העלו אותם לספינה אביה שם להם כסף בחולצה  כדי שלא יחסר להם שיעלו לארץ ואת אחיה הגדול ואותו השאירו שם לעבוד.

ההפלגה ערכה שבוע ובספינה בה היו היה מאוד צפוף והיו הרבה אנשים. הם הגיעו לארץ בקיץ וכשהגיעו הם חיו בחדר קטן 12 נפשות ללא מים ,ללא חשמל עם 4 מזרנים ו6 שמיכות. לאחר שלושה חודשים אחיה ואביה הגיעו לארץ הייתה התרגשות גדולה עד דמעות. סבתא התחילה ללמוד בבית ספר ולא תמיד היו אוטובוסים אז היא הלכה ברגל ובחורף שהיה קר. לפעמים הייתה נרטבת והיה קשה ללמוד. בקיץ הלכה לעבוד עם אחיה במפעל לליטוש יהלומים ומאז שעבדה שם לא חזרה ללמוד בבית הספר והמשיכה לעבוד איתו.

תקופה קצרה לאחר שחיו שם הגיע מישהו מהסוכנות וחילק להם מאה חמישים לירות כדי שיהיה להם כסף לקנות איתו אוכל. אמא של סבתא נתנה לה את הכסף כדי שתרד לקנות להם מצרכים לבית, היא נתנה למוכר את כל הכסף והוא הביא לה קומקום לחם וחלב, ולא החזיר לה את העודף. הגיע יום שיש ולא היה להם מה לבשל ואו לאכול הם הביא ואיתם כסף מרוקאי ופרטו לכסף ישראלי והלכו לתרשיחא (מעלות תרשיחא) ברגל שם היה אפשר להשיג מצרכים לשבת. הם קנו את המצרכים והכינו את האוכל לשבת. ביום ראשון הם ירדו לנהריה וקנו שמיכות וקצת בגדים כי כל מה שהם הביאו נשאר באנייה.

הזוית האישית

רותם: החוויה הייתה מיוחדת והיה כיף לשמוע את סיפורה של סבתי לשמוע על עברה.