מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים חיה אייל. היא נולדה בגרמניה בשם חלינקה זלקוביץ', מקור השם הוא יהודי חיה שבפולנית נקרא חלינקה. סבתא שלי נולדה בזמן מלחמת העולם השנייה במסווה של אזרחים פולניים וכך ניצלה סבתא שלי ואימא שלה. שם משפחתה המקורי הוא זלקוביץ' שהוא שם משפחתה של אמה של סבתא שלי מבית אביה. לאחר נישואיה של סבתא קיבלה את שם משפחתו של סבא שלי רפי אייל שהוא היה לפני כן מחלוף. סבא החליף את שם משפחתו במסגרת שירותו בחיל האוויר וטיסותיו הרבות לחו"ל.

 סבתא חיה בילדותה

סבתא חיה עם אמה

סבתא נולדה בגרמניה בעיר אוסנבריק בתאריך 6.4.1944. סבתא רבתא וסבתא שלי שרדו את השואה היות והיו להם ניירות אריים, הן היו עם תעודות מזויפות של פולנים נוצרים ועבדו במחנה כפייה. אבא של סבתא לא שרד ונלקח למחנה ריכוז ולא חזר משם.

סבתא שלי היא הבכורה ויש לה אחות אחת שקטנה ממנה בשתיים עשרה שנים. עד גיל 4 סבתא הייתה במחנה עקורים בפרנקפורט ודיברה רק גרמנית. בשנת 1949 עלתה לארץ עם אימא שלה והגיעו למחנה עולים משם אחותה של סבתא רבתא לקחה את סבתא אליה לרחובות כדי שסבתא רבתא תוכל ללכת לעבוד ולהתקיים. סבתא נשארה אצל דודתה 3 שנים. בזמן הזה אמא של סבתא עברה ממחנה העולים לשיכון בחיפה שם הכירה את בעלה, נישאה לו ואז סבתי עברה לגור איתם בחיפה, שם עברו אליה שנות ילדותה עד שהתגייסה לצבא.

הבית היה קטן אבל מלא אהבה, אחותה נולדה כשסבתא הייתה בת 12 והחיים היו צנועים. גם בגלל תקופת הצנע וגם כי אנשים הסתפקו במועט.

בשביל סבתא בית הספר היה המקום שבו יש ספרים ואפשר לספוג מידע, מכיוון שההורים היו עסוקים בבעיות פרנסה וקיום יומיומי. הרבה תחביבים לא היו באותה תקופה אבל הילדים היו נפגשים הרבה בחוץ בחצרות ומשחקים מחבואים, תופסת וקלאס. במיוחד הילדים אהבו את חג הפורים שבו האימהות היו מכינות תחפושות מיוחדות מעשה ידיהן, לאוזני המן שאמא של סבתא הכינה היה טעם מיוחד שקשה מאוד לשחזר. האוכל שמזכיר הכי לסבתא את הילדות הוא מרק העוף עם אטריות/קניידלך שאימה הכינה.

בילדות של סבתא היו משחקים חמש אבנים וכמו כן, ההורים לימדו אותם משחקי קלפים שזכרו מבית הוריהם והיו משחקים בעיקר עם חברים וחברות בבתים של אחד מהם,ההורים היו יושבים ומדברים והילדים היו מתחפשים ועושים הצגה לפני ההורים.

היות והתקופה הייתה לאחר השואה האנשים חיפשו חברה וסיבות לשמח אחד את השני. אביה החורג של סבתא שהיה ידוע בקולו המיוחד היה שר בכל הזדמנות שהייתה התאספות של חברים יחד. נהגו לשיר שירים נוגיים ביידיש שהזכירו להם את בית אבא בפולין. הילדים הצעירים התאמצו להתערות בחברה הישראלית הצברית ושרו רוב הזמן שירי ארץ ישראל שמרגשים את סבתא עד היום והיא עדיין זוכרת את מילות השירים כמו השיר "שורו הביטו וראו".

נעורים והקמת משפחה

סבתא למדה בגן ילדים ברחובות מיד אחרי עלייתה ארצה. בכיתות א'-ב' למדה בבית ספר יסודי ברחובות ולאחר שאמה נישאה מחדש עברה לבית ספר ליד חיפה. בית הספר היה ממוקם בחולות קרוב לים. סבתא מספרת שהרבה פעמים כל הכיתה הייתה בורחת לים ומשאירה את המורה לבד בכיתה. בבית הספר היסודי סבתא אהבה במיוחד שיעורי כלכלת בית וגם שיעורי בישול. סבתא למדה בתיכון קריית חיים שנתיים ובתיכון חדש בחיפה עוד שנתיים. חיי החברה היו תוססים בגיל העשרה. הנערים והנערות היו נפגשים בכל מוצאי שבת במועדון שבו היה פטיפון עם תקליטים והיו רוקדים עד שעות הלילה.

מדי שבת היו יוצאים לטיולים באופניים בסביבה. מקום המגורים היה בקריית ים והיה מוקף חולות, הרבה פעמים הילדים היו משתוללים בדיונות החול והולכים הרבה לחוף הים שהיה קרוב מאוד. לאחר מכן התגייסה לצבא. סבתא שירתה בחיל ההנדסה במפקדת קצין הנדסה ראשי והייתה מזכירתו של ראש ענף רכישה. במסגרת השירות הצבאי סבתא גרה במגורי חיילים בקריה בתל אביב, סבתא בילתה הרבה מזמנה הפנוי בעיר תל אביב של אותם הימים. באותם השנים לשמחתה לא היו מלחמות. במהלך השירות הצבאי הכירה את סבא רפי ולאחר היכרות של שנה התחתנו.

סבתא חיה בליל כלולותיה

לאחר שנה וחצי נולד בנם הבכור של סבתא וסבא, אריק. סבא היה איש צוות אוויר בחיל האוויר,טס בטייסת 103, במסגרת טיסותיו שהה הרבה בחו"ל. סבתא הייתה עקרת בית. לאחר 4 שנים נולדה מיכל שהיא אמא שלי וכעבור עוד שנתיים נולד אבירם,בתקופה זו הם גרו בבית בחולון.

   אהבה – סבא וסבתא שלי

סבא השתחרר מצבא הקבע בשנת 1970 והתחיל לעבוד בחברת התעופה ארקיע שאחת מההטבות של החברה הייתה טיסה בחינם לכל המשפחה לכל יעד רצוי פעם בשנה. באותה שנה סבא קנה את המכונית הראשונה שלו, פיג'ו 204 כחולה. סבתא וסבא רבא שלי היגרו לארצות הברית בשנת 1968 אחרי מלחמת ששת הימים וסבתא ומשפחתה היו נוהגים לבקר בארצות הברית מידי שנה בחופש הגדול. בשנת 1977 עברו לגור באשדוד על חוף הים וגרו שם 6 שנים. בזמן שגרו באשדוד הבנים למדו לגלוש והיו כל הזמן בים, אמא למדה לנגן בפסנתר. חיי החברה של סבתא וסבא היו תוססים מאוד וכן גם חיי החברה של הילדים.

את בר המצווה של אריק חגגו בחצר הבית וגם את בת המצווה של מיכל. לאחר מכן בשנת 1983 עברו לגור בראשון לציון ומאז הם גרים באותו הבית ברחוב האם,הילדים למדו ביסודי ובתיכונים בעיר. סבא המשיך לעבוד ב"ארקיע" בזמן שסבתא מצאה עבודה בתל אביב, היא עבדה עם אדם ששמו ישראל אפרת שהיה מנכ"ל של החברה הקיבוצית, לאחר מכן ארגון קניות משקי הנגב. סבתא עבדה ביחד עם ישראל אפרת 21 שנים, נוצרו קשרים ידידותיים וקשרי חברות בין המשפחות. ישראל ואילנה אפרת חברים בקיבוץ אורים שבנגב עד היום והקשרים ביניהם עדיין קיימים.

הילדים התגייסו לצבא. אריק שירת בגולני, אמא מיכל בצנחנים ואבירם בחיל האוויר. הילדים התחתנו כולם והקימו משפחות, לסבתא יש שישה נכדים, כולם בנים בלי אף בת אחת אבל הבטיחו לה שהבנים יביאו בנות. אריק הבן בכור גר באיביזה שבספרד נשוי לאילונה ויש להם בן ששמו מרלון דוד. אמא מיכל נשואה לליאור,גרים בראשון ויש להם אותי ואת בן ובר התאומים. אבירם נשוי לאילנית ויש להם שני בנים ששמם ליאון ואלישע וגם הם גרים בראשון. כיום שסבתא בגמלאות היא עושה הרבה פעילויות ספורטיביות כגון שחייה ויוגה, קוראת הרבה ספרים, מטיילת בארץ ובעולם ביחד עם סבא ועוזרת לילדים עם הנכדים.

מדי שנה אנו חוגגים לה יום הולדת במיוחד בכל עשור. לאחרונה סבתא עברה אירוע לבבי שגרם לה ולכל המשפחה לשמור עליה ולא להכביד. היא נאלצה לשהות בבית החולים ולעבור סדרה של טיפולים. נכון לעכשיו היא מתפקדת כרגיל.

מנהגים ומסורת

משפחתנו נוהגת להיפגש מידי שישי בערב לקידוש וארוחת שבת. את החגים חוגגת כל המשפחה יחד, מקפידים להיפגש גם בימי הולדת של אחד מבני המשפחה.

החגים ששמים עליהם דגש במיוחד הם חגי תשרי, סבתא ביקשה לציין שאני נולדתי בערב ראש השנה וכולנו חגגנו בבית היולדות, ממנהגי ראש השנה אצלנו במשפחה מכינים את כל הברכות לפי המסורת ומברכים כנהוג. גם בחג הפסח הסדר נערך כהלכתו עם כל הברכות והמאכלים המאפיינים את החג. במשפחתנו יש מנהג שבשיר אחד מי יודע בוחרים אחד מבני המשפחה המשמש כאלוהינו וכל פעם שחוזרים על המילה אחד אלוהינו הוא צריך לקום מהכיסא,בכל שנה יש מתח מי יהיה אלוהינו. בפורים ובחנוכה סבא מחלק לכל הנכדים דמי חנוכה.

הזוית האישית

עומרי: בעקבות תכנית הקשר הרב דורי הצלחתי להכיר יותר את סבתא חיה ועל סיפור חייה המעניין ביותר. העבודה יחד הייתה מהנה ביותר ומאוד נהניתי לבוא בכל יום חמישי ולדעת שאני הולך לפגוש אותך בבית הספר ולעבוד איתך על סיפור חייך. אני מאחל לך בריאות, אושר ונחת, תמשיכי לבלות איתנו הנכדים ותמשיכי לבשל אוכל כל כך טעים שאני תמיד נהנה לאכול וגם השאר.

סבתא חיה: ועכשיו כמה מילים מעומק הלב לנכד הפרטי שלי – עומרי. אתה הציפור שלי בלב מרגע שנולדת . אתה ילד מקסים, שנון, חכם, אנטיליגנטי, אוהב, מסור ורגיש – זכיתי !!! שמחתי לעבור את החוויה הזו איתך בתוכנית המבורכת של בית ספר יסוד המעלה בהנחייתה של יעל. מאחלת לך רק אושר, בריאות, הצלחה בכל אשר תפנה ותעשה והתגשמות כל משאלות לבך – גדולות וקטנות.

אוהבת עד השמיים וחזרה.

סבתא חיה.

סבתא חיה תרמה סיפור נוסף למאגר: סבתא חיה וקיימת